הטיפות שהחליקו מבין כפותיי כמו היו תל בתולי של שעת בוקר מדומדמת מתנודד וחג ומתנתץ כמו אל אדמה על עלה ירוק של צמח מטפס וטיפין טיפין הן התגלשו הטיפות מכפותיי אל צמחייה מחוסרת חלקיקיי חמצן ובין טיפה האחת לאחרת גם כן מעט התקווה מתערבלת ומהות האדם לאחוז בה ולמצוץ בה עד לשד עצמותיה – אך תקווה כמשמעותה אינה מגיעה, אינה מברכת את אלו אינם המקווים 

ומנין לך, אנא אמור לי, היכן מצאת טיפת תקווה זו בה אני נאבקת להחזיק כבר עשרה עשורים אנא אמור לי ואשמור סודך בתעלת שמיעתי רק אמור לפני שאאבד לא רק נשמתי אלא גם שפיותי

ולא תאמר. ותגד "תקווה יודעת לא לחזור לאלו מאבדיה" וטפל וחמום יעשה העולם כי האדם במהותו לגם כל טיפותיה ולא השאיר דבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s