גברים

כל מה שהם רוצים זה

לתקן אותך

להציל אותך

או לזיין אותך

 

אותי כבר לא שווה לתקן

ואי אפשר להציל אף אחד מעצמו

 

וחשבתי שהצתי אש בעיינים שלך

אבל למדתי

שזו הייתה ההשתקפות של האש

שאתה הצתת בי

 

ואלוהים יודע

שאתה מעשן עכשיו את כל כאבי הראש שעשיתי לך

 

31.8/ 04:10

התקף חרדה 

 

לקחתי ריטלין כדור שינה וכדור נגד אלרגיה יחד נראה לי יהיה כיף

דברים טובים באים לאט

אופוריה. מה22/8. הייתי רוצה לבקש שהאופוריה הזו לא תעבור לעולם (baby, i'm about to explode), אבל לפי חוקי המאניה דיפרסיה, אין דבר כזה עליה בלי נפילה ואין דבר כזה דיכאון/שיגעון לתקופה ממושכת, כך שגורלי המר יביא להתרסקות בקרוב מאוד, אך למזלי אני יודעת איך קמים. לא מחקתי את עצמי בעזרת כדורים כבר שבוע והראש שלי אמנם מתפוצץ, אבל זה רק כי האוזניים שלי מתפוצצות כי נמרוד הזכיר לי שהפו פייטרז קיימים ואני שומעת את "מבזבזים אור" בלופים כבר מאתמול. אני שמחה שזה נגמר, הכל. אני מרגישה חופשיה סוף סוף. כאילו הכל קטן עליי. אז תודה לך על זה, ותאכל את הלב.

 

אני מתרגשת מאוד לקראת השנה החדשה. אני כל כך שמחה שי"א מאחורי שאני מוכנה להתמודד עם כל מכשול עכשיו. אני יודעת שי"ב לא תהיה שכונה כמו שכולם אומרים, אבל אני מתגעגעת לשעות צהריים מוקדמות במקלחות השמש עם גיל אחת מנומנת על ירכיי כמו חתלתול וגיל אחרת שמתגלגלת מולי מצחוק. אני מתגעגעת ליואב ולהפסקות התה שלנו יחד ולבקרים בהם יכנס לכיתה, יתישב לידי ובלי להוציא מילה יכיר לי להקה חדשה. אני מתגעגעת לרז ועמית האידיוטים שידברו איתי על כל ההפסדים של הפועל פתח תקווה בליגה ואני מתגעגעת להדלקויות הרגעיות שלי על מאיה. רק בבית הספר אני מצליחה לתפוס קרני שמש ולשים בכיסים ורק בבית הספר אני יכולה להירדם על הדשא כשמעלי יוקדת ורוקדת השמש הצהובה של ספטמבר. וזה קטע מוזר, שאני תמיד מתלוננת על כמה שאני לא נהנית ממסגרות שגורמות לי להקיא את הנשמה, וכמה שבית הספר מייבש אותי, אבל אני יודעת שהפעם הכל יהיה אחרת. הפעם הכל יהיה כמו י"ב. דברים טובים באים לאט.

 

תמותי

נועה את אידיוטית, את יודעת?

כן.

בטוח? את יודעת?

כן.

את חתיכת פוסטמה את שמעת אותי?

כן.

שמעת אותי? כן?

כן.

את אוהבת כשמענים אותך נכון?

כן.

את זונה שרמוטה את פסיכית אידיוטית את יודעת?

כן.

את אפס, שמעת? את חתיכת אפס ולא יותר מזה את יודעת?

כן.

את בחורה שמנצלים נועה?

כן.

את בחורה שמנצלים וזורקים, נכון?

כן.

את לא שווה יותר מזה, נכון? שמעת?

כן.

שמעת?

כן.

את כלום, נכון?

כן.

 

כלב/ה.

 

אפילו גוטמן אמר שהג'וני ווקר לא נגמר מהר כמו פעם, ושלקפה שחור אין את אותה המשמעות כמו שהייתה עד לפני שנה. ואני לא ידעתי מה לומר, כי לא היית דוד שלי מאז הפיצול ולא כאב לי כשמצאו אותך מחוסר הכרה ברחוב. 

 

בתי קברות גורמים לי להעריך את החיים. כל המילים החריפות שצבטו את לשוני במטרה שאירק אותן החוצה על אמנון המנובל התגלגלו עמוק עמוק אל תוך הבטן, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה, "וואלה, איזה קטע. כולם מתים פה". 

 

"אמא, המחשוף הזה עמוק מדיי בשביל בית קברות?"

"אין דבר כזה מחשוף עמוק מדיי בבתי קברות." -"אני בטוחה שכל המתים שם ישמחו לקצת ציצים". (תודה אמא).

antidepressants

לוגמת את מעט החיים שנשארו מבקבוקי בירה –

אך לא בלעתי שום דבר חוץ מלשד המוות ותמצית הריקבון 

 

מאושרת? איזה שקר

ולפעמים אני תוהה, אולי זה מעולם לא היה ולעולם לא יהיה היעוד שלי.

כדורים מתוקים שלי, ייבשו את עייני ומלאו את ליבי בריקנות שמכאיבה כמו סכינים. צבעו את השמיים המרחפים מעליי בסגול פוקסיה וורוד לילך. כדורי פלא קטנים שלי, קחו את הרעב המזויף לאושר ובתמורה אתן לכם לשתק את עורי.

 

עייפתי.

 

עטפו את גופי הקר בשלל מתכות כבדות

וזרקו לים

כי אולי

עדיף לי 

שם

 

כי עייפתי

מלכאוב

עלייך ועליי

 

ומאסתי

מלדרוך על רסיסי החלומות המנופצים

ולהדקר מתקוות מרוסקות

 

אבל זה בסדר

כי מה אני ומי אני כבר

בשביל עולם ומלואו כמוך

 

כי מהו כוכב

לעומת גלקסיה

 

תודה

שגרמת לי להיות

קצת הכל.

 

לא היה לי מספיק מקום לעוד אצבע

ציירתי את יד שמאל עם יד ימין ושמעתי ג'נסיס. וזהו.

=

i see things in my head and i want to write them but i cant find the words or finish any of my thoughts or string it

 

all together and it's kinda stressing me out

 

=-

 

ההיילייט של היום שלי: עומר לקח אותי למכולת בטענה שאם אלך ברגל אמות ממכת חום, וכשהוריד אותי שם התעקש שיחכה שאסיים ויחזיר אותי הביתה. אמרתי לו שזה ממש בסדר ושמעט הליכה לא תזיק לי, אבל הוא התעקש אפילו יותר ואמר שהוא לא ממהר לשום מקום. סירבתי בחצי חיוך חצי צחוק של בחורה שנמסה מפנים יפות ואמרתי שזה באמת לגמרי בסדר. כשיצאתי מהמכולת התאכזבתי לגלות שהוא באמת נסע וכל הדרך חזרה נטפתי 50% שנאה עצמית ו50% אכזבה. נוט טו סלף: לעולם אל תסרבי להצעה שמישהו הציע מעצמו (ותהיי קצת פחות מביכה ויותר כלבונת כשבחורים חתיכים מציעים לך טרמפ). פיס אאוט.
וראיתי 7654235 פרקים של ריי דונובן. כל דבר בסדרה הזאת פשוט לא נכון שזה פאקינג מדהים. וליב שרייבר. שהוא המריל סטריפ הזכרי. אני יכולה לדבר שעות על הסדרה הכל כך כל כך טובה הזאת, אבל במקום זה, פשוט תראו אותה.
רוניק הנסיך טס לקור של אוגוסט באלסקה והשאיר אותי בחום של אוגוסט בישראל. אני מתגעגעת אליו ממש ועברו רק שלושה ימים ואני לא יודעת מה לעשות כי בלעדיו אני חצי בן אדם בלעדיו אני בעצם כלום עצובעצובעצוב

שלוש ארבע חמש

זהו יום חמישי של חולי, יום שישי של אין לי מושג ויום שביעי של ריקנות ואהבה ובלבול ועייפות. ורוני התגייס. אני זוכרת שכשהוא היה באלסקה הוא שלח לי הודעה שהוא תקוע באותו היום כבר 72 שעות, ועכשיו הזמן טס לו, ובטח גם אני. הספקנו לדבר מעט ולא הפסקתי לבכות מרוב הגעגוע אליו והדאגה. אני רוצה הכל וכלום ביחד. אם אתה שואף אותי אל תנשוף אותי.

זו לא אני, זה אתה

מבין?/ ואני לא כועסת. באמת. אפילו כשהדם שלי כבר שבוע מהול בבירה כהה ויין אדום. אני פשוט מאוכזבת. אבל אתה יודע מה אומרים? אכזבה פי אלף יותר כואבת. כי הכעס יעבור עד מחר, אבל האכזבה תשקע בי ותתערבב לי בתאים ואני אדע שעליך לא אוכל לסמוך עוד לעולם, שזה טוב בסך הכל, כי מינוס בן אדם אחד לסמוך עליו שווה למינוס דאגות. ואני לא אבכה עליך ואני לא אחתוך עליך ואני לא אבלע כדורים עליך כי הבטחתי לעצמי שלא אתן לאף בחור ביקום להשפיע עליי בצורה שלילית, בעיקר לא בחורים מהסוג האפסי והעלוב. וכן, אני ריקה עכשיו וזה חתיכת זין בעין כי אני מתרוקנת מהר כשחלקים בחיים שלי נקטעים ברגע אחד, אבל אני אתמלא במשהו חדש (שפיך מישהו?) ואצמח. כי מהחושך אפשר לשאוף רק לאור ומהרצפה אפשר להתרומם רק מעלה. אני יכולה להשיג יותר טוב ממך כי אני יודעת מה אני שווה ולאן אני שואפת, ומי שלא רוצה אותי יכול ללכת למצוץ בולבול, או לתת לי למצוץ לו.

על ההופעה של הפיקסיז

בהופעה של הפיקסיז פגשתי בחור גבוה שהשקה אותי בבירה ושאל אם אני רוצה לשבת איתו על וויסקי. עניתי לו שאני מצטערת ושבאתי עם בחור אחר, רק כי לא היה לי נעים להגיד לו שוויסקי זה לא כוס התה שלי. הוא המשיך להזרים לי בירות לדם עד שהסכמתי לרקוד איתו לצלילי הבס לא של קים דיל ועד שהבגדים נדבקו לגוף. אני חושבת שגנבתי לו כמה מאות שקלים, אבל הוא הציע. אמנם לא עמדתי קרוב לבמה כמו שקיוויתי שיקרה ובלאק פרנסיס לא נופף לי לשלום, קרץ לי או העלה אותי לבמה כמו שקרה בחלומות הרטובים שלי, אבל היה כיף. גם כשהוא לא תקשר עם הקהל והופיע רק כי היה חייב. בסדר, ככה זה סוציופתים. הצלחתי לתפוס כמה רגעים עם אפס כישורי הצילום שלי, אבל הם לא טובים מספיק בשביל להעלות אותם לדף אינטרנטי שאף אחד לא קורא במילא.

slicing up eyeballs

ha ha ha ho

 

don't know about you

but i am un//// chien andalusia 

 

 


ווא, זה נגמר. לא אכפת לי מה תחשוב או מה תגיד. וזה לא אישי (זה כן), זה פשוט שאני לא אתן לאף בחור לשחק בי, לא משנה כמה אני אוהבת אותו. ושמעתי כבר "מה יש לבחור שגדול ממך לעשות איתך? הוא בטח סתם לא מסופק מינית" ולא הסכמתי להאמין. אבל אתה מבין? עכשיו אני מבינה. ויצאתי פתטית, אבל לפחות לא עשיתי איזו טעות מז'ורית והתחרטתי עליה. ואני מוכנה להודות שלכמה רגעים אפילו קצת דפק לי הלב ורעדו לי הידיים והבטן התהפכה, אבל אז קלטתי שאתה לא שווה את זה. אז תודה, תודה שהכנסת לי את זה לראש בשלב כזה מוקדם. עכשיו לך תזדיין. אני צולקתי ונהרסתי והרסתי את עצמי מספיק בשביל בחורים אחרים, אבל אתה לא תהיה אחד מהם. זה נגמר כאן וזה נגמר עכשיו. לך תמצא לך קטינה פתטית חרמנית אחרת, כי לי, יקירי, נשבר הזין. סבבי

 

ובטח בבוקר כשארגיש אפסית שוב כל המילים האלו ימחקו כאילו מעולם לא נכתבו וירטואלית ואחפש כתף גברית לבכות עליה, הרי אני המלכה של זונות הצומי, וגם כי מגיע לי קצת. זוכר כשאמרת שאני חשובה לך יותר ממך עצמך ושהבטחת שלא תפגע בי? אז לא עבד לך. ואני יודעת שכשאקום מאוחר יותר עם רגשות אשם שיתנחלו בתוכי בכוח לא ישאר דבר מהלב שלי מלבד כמה רסיסים מתכתיים. אבל זה בסדר, העיקר ששלך שלם ודופק באופן סדיר.