שבת בבוקר

"וזה מה שקורה, נועה, כשמתחתנים עם תימניה. כל שבת הופכת להיות שבת של ג'חנון, גם כשהסברת לה מאה אלף פעמים שאתה מתחיל דיאטה."

חגי לוגם מהוויסקי שלו וצוחק צחוק של שיכורים ונעה, אשתו, בלי הו', מרחיקה ממנו את בקבוק הג'וני ווקר שאבא ואמא הביאו. חגי מניח את הכוס על שולחן העץ ומסתכל על החצר. "ומה העשירים עשו בשבילנו? את הג'וני ווקר?" הוא מגחך. תמיד כיף להיות בחברתו של חגי כשהוא שותה. דבר אחד אתה מבין, מגוחך ממנו אין, ומרשה לעצמך להוריד עוד דרינק. אנקדוטה: פעם ישבתי אצלו בסלון. שיחקתי בקונסולה שלו באיזה משחק וידאו של שנות האלפיים המוקדמות. דלת השירותים חרקה ושאלתי, "חגי, מה יש בשירותים שלך?" והוא ענה, בנונשלנטיות כזו של א"א, "הזונה שלי מאתמול שם. אסור לה לצאת." ואז הוא הסתובב ומזג לעצמו משקה אלכוהולי לכוס זכוכית מעוטרת ולגם את המשקה כולו בלגימה אחת.

ועכשיו, כשישבתי בין שלושה שיכורים ונעה אחת בלי ו', תהיתי לעצמי מה הייתה אומרת לו הייתה שומעת את חגי הרווק זורק משפט כזה לאוויר. בטח נוזפת בו שג'חנון בשבת כבר לא יהיה, והוא, במסווה של כאילו אחד שעומד להתחיל דיאטה יאמר שאין בעיה, ויזחל אליה על ארבע בשעת ערב מאוחרת מהסלון הגדול לחדר השינה הגדול עוד יותר ויתחנן למחילה. 

"נועה, תעשי לי טובה, אל תתחתני עם אוקראיני כמו אבא שלך. כל מה שהם יודעים לעשות זה לשתות. את, תתרחקי מזה כמו מאש, מהחרא המחורבן הזה."

הוא פונה אליי בעיניים אדומות של נרקומן גמור. רציתי לומר לו שהוא היה צריך לראות אותי בחתונה שלו, אבל שמרתי את העקיצה לעצמי. "רוסי." אבא חולה הלב מתקן את חגי השיכור והר' המתגלגלת שלו נפלטת לאוויר שאני נושמת. ואמא לוחשת לאבא, נו בוריס, סיגריות, אלכוהול… זה לא טוב ללב שלך. תן לי לשתות בשבילך. אז אבא, בתנועה חדה כזו מרים את הג'וני ווקר מהמפה המנוקדת ומוזג לאמא, כי ליידיס פירסט, ואז לו, אל תוך כוסות הוויסקי האטומות את המשקה סותם העורקים, מסתכל עליי ומסמן לי עם עיניים ירוקות שאומרות לא חד וחלק, ושואל בלי להוציא הגה, 'רוצה גם?'

"לא."

 

 

שירלי שילדס

זה היה היום הראשון שלי בכיתה ו'. לא ידעתי איפה לשבת. עברתי לגור בעיר שבוע לפני כן. מאז בכל יום קראתי בערסל בגינה או אוננתי, שזה משהו שבדיוק למדתי לעשות. והייתי בטוח שאני היחיד שיודע איך לעשות את הטריק המדהים הזה, אתה מושך את הבולבול שלך עד שהוא מתקשה ופתאום הוא הופך לזין. אני יודע שכל כיתת ביולוגיה הסתכלה עליי, כי מי עוד גודל לגובה 1.82 בגיל 12? הסרחתי מזיעה. הרחתי כמו כלב רטוב. ובזמן שהתיישבתי, השתדלתי ליצור קשר עין עם שירלי שילדס. שירלי שילדס הייתה הכוסית של כל שכבת ו'. אמריקאית בלונג'ינג'ית קטנה עם מבטא שמרטיב לך את התחתונים וציצים מרשימים יחסית לו'וניקית. "היי, אהבתי את העט שלך. קנית אותו בקניון? זה לא עט רגיל, נכון?" היא קמה והתרחקה חמישה כיסאות אחורה ולא דיברה איתי במשך שש שנים עד כיתה יב', כשזיינתי אותה על הדשא שבין חנות המשקאות האלכוהוליים למספרת הכלבים. וכל הזמן הזה ראיתי את העט הזה, העט המזדיין הזה עם הקצה הורוד הנוצתי מתנפנף באוויר. "זה כבר ילמד אותך לקח, זה כבר ילמד אותך לקח, זה כבר ילמד אותך לקח." אז דפקתי לה את הראש על המדרכה כשאני בתוכה. אתם יודעים, לפעמים ככה אני אוהב את זה. 

שרטטתי על הקיר במקלחת נשים מתקלחות משיערות שנטלשו בחפיפה. לאט לאט הן החליקו מהקיר הלבן לאמבטיה האפורה. שום דבר יפה לא נשאר לנצח.

זונ ה

"לדעתי לא הפסקת את הקשר המתעלל איתה רק כי אהבת את ההשפלה והסמרטוטיות שהיא, ר', גרמה לך להרגיש. את אהבת את זה ואת אוהבת לשקוע בזה גם שנתיים אחרי כי זה הדבר הכי קרוב לכאב פיזי שתרגישי, ותקני אותי אם אני טועה, אבל אני חושבת שהיא רק תירוץ כדי להרגיש כאב."

 

שונאת. 

 

 

/

נראה כאילו אין לי סוף אבל אני גמורה.

 

1

…בחוץ הייתה סערה והשמיים היו בצבע טורקיז והאש הייתה כתומה כמו בסרטים מצוירים. יצאנו לרחוב שנראה כמו הרחוב שלי לחפש משהו. מלא בוץ מלא גופות. הייתה גופה אחת שאני לא מצליחה לשכוח את הפנים שלה. היא שכבה בתוך שלולית בצד הצומת. הגוף היה עירום ונראה כאילו מישהו פתח לה את הפנים. ניסיתי לבקש עזרה (?) משני גברים שעמדו בצד השני של הצומת אבל הם לא דיברו עברית. ממש התחננתי, אני זוכרת. אז אחד מהם אנס אותי.

 

2

הקאתי דם. זוכרת שכאב לי………… לא זוכרת את ההמשך.

 

3

אונס.

 

3.5

מישהו קצץ גופה בצורה מאוד מדויקת והשליך ליד הפחים. חזרתי מבית כלשהו ועברתי לידה. אחר כך נכנסתי למפעל שהואר כולו בנורות ניאון ומישהו זיין אותי מכות או משהו כזה. 

 

4 (קרה בעבר)

אמא התחתנה עם דורון ועברנו לדרום. החול נצבע בכתום חזק מאוד. אני זוכרת שרציתי לחזור למרכז ולגור עם אבא אבל היא לא הסכימה. יום ראשון בפנימיה. המנהלת לקחה לי את הטלפון אפילו כשהתחננתי שתתן לי לדבר עם אבא שלי. היא ליפפה לי איזהשהוא צמיד מסביב לזרוע וכלאה אותי בחדר עם מישהי אחרת שניפצה כל דבר שביר ואז ניסתה להרביץ לי. בלילה ניסיתי לברוח מהחלון אבל אחת המורות או מה שהן לא היו תפסה אותי ושלחה כמה בנים לזיין אותי. לארוחת בוקר קיבלנו הצלפות. אני זוכרת שקשרו אותי לרגל של כסא והצליפו בי עד שכל הגוף נחתך. בלילה ניסיתי לברוח שוב והצלחתי אבל הרגשתי שאני הולכת במעגלים. רכב שנסע לכיווני עצר לי וניסה להחזיר אותי הביתה אבל אז תפסו את שנינו ולקחו אותנו בחזרה לפנימיה או וואטאבר. הן חיברו שלשלאות לצוואר ולזרועות שלנו והורידו אותנו על הברכיים. אחר כך עוד הצלפות ואז התעוררתי. 

 

 

*

איזה גבר בן 50 שהוא מוביל סצנת האינדי רוק הישראלי או משהו כזה הזמין אותי להופעה שלו בלבונטין 7 ביום שישי. אה, קול.

קצרים

 

 

מערכת העצבים שלי מתוחה כמו מיתרי גיטרה ועיניי דואבות מחוסר ודאות. פירקת כל חלק בי באדיקות ודייקנות כזו של מנתח מוח או רוצח סדרתי. רציתי לומר לך הכל, אבל המילים התפוררו לי בתוך הפה והשקט קסם לך. עכשיו אתה בורח הרבה ומסתכל בעיניים הלא נכונות וקר לי. זו עייפות כזו ששינה לא תעביר.