אפרוחי

"אתה חושב שסבא באמת יתאבד?," שאלתי את הג'ינג'י היחיד במשפחה כשיצאנו שנינו לשאוף קצת עשן. הוא שאף מהסיגריה שלו, כאילו רצה לעכל לתוכו כל חלקיק רעל אחרי מה ששמע, ונתתי לו. גם אני הייתי מזדעזעת אילו הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה בורח מפה של אדם קרוב. "אני לא בטוח, נועה." שנינו נראינו כמו כלבים אבודים, כשהתיישבנו מתחת למנורת הרחוב הצהובה שעמדה לבד מחוץ למסעדה. "את רוצה שאכטה?," הוא הסתכל עליי, אבל ראה דרכי. ועם העיניים האפורות שלו כמעט גרם לי לענות בחיוב. הוא עישן את הסיגריה עד שלא נשאר ממנה דבר חוץ מפילטר, כמו שנהג לעשות לבחורות שלו. הוא שלף עוד אחת מהקופסא, ואז עוד אחת, וכשסיים לגמור אותה, השארנו מאחורינו מדרכה מלאה בבדלים מהולים בהרבה בלבול. לא בכל יום סבא מאיים להתאבד. "בואי ניכנס, נהיה קר." נכנסנו בחזרה למסעדה. סבא בירך אותנו במשפט ברוסית והמלצרים ליוו אותנו לשולחן במבטים מיוסרים. התיאבון שלי תלה את עצמו. זו הייתה הארוחה האחרונה של הצד הרוסי במשפחה בתור משפחה. ועכשיו אני צוחקת על זה, שהריאות של סבא טבעו חודש אחרי במיטה הקרה ובבגדים המבחילים של בית החולים. לבריאות סבא, קיבלת את מה שרצית. הדיירים החדשים בבית שבנית תלשו את הווילונות שסבתא תפרה ובמקומם הדביקו ציורים של אנשי קוו על החלונות. הם גם לא טורחים לגזום את הדשא או לטפח את עצי התות, סתם שתדע. אין מי שיקרא לי אפרוחי יותר, סבא. עכשיו אתה רחוק. זה לא כואב יותר, זה רק הגעגוע. 

 

לקחת ממני הכל

לקחת ממני אותי

זה לא הוגן

זה לא הוגן שאני לא

זה לא הוגן שתמיד

זה לא הוגן ש

זה לא הוגן אבל

תעשו שזה יפסיק

תעשו שהיא תשתוק

אני רוצה לשמוע אותך צורחת שזה גיהינום

תרדי על הברכיים ותתחנני לרחמים

תשפכי דם בשבילי

אני אזיין אותך עד שתרגישי מה זה

לכאוב

אני רוצה להיות הסיוטים שלך

כמו שאת שלי

 

אני רוצה להתעלל בך

כי רק ככה

נשתווה

זה קשה לכתוב דמעות

אבל התור שלך עוד יגיע

נתראה.

 

 

בסוף אני אחתוך

למה? כי זה מגיע לך

מגיע לך מגיע לך

מ

ג

י

ע

לך

את פסיכית כבר?

את פסיכית כבר? 

את פסיכית כבר?

את פסיכית כבר?

תנקר לי את העיניים

אני רוצה להרגיש

איך זה מרגיש

לא לראות אותך

 

03:10

10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21

 

19:18

עייפתי.

 

24:02

יהיה כל כך הרבה אלכוהול מחר והוא יזרום בתוכי עד שגם צד שמאל וגם צד ימין יתפוצצו. יהיה כיף, מוזמנים. 

מודולציות

המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים המוזיקה חייבת להיות רועשת מהרעמים.

 

\\

חשבתי עליך הרבה, חבל שלא יצא לנו לדבר. אני מתגעגעת אליך. אני מאוד מתגעגעת לחום גוף. לא ישנתי שלושה לילות ואני מרגישה את המוח שלי הופך לעיסה. נרדמתי בשיעור תנ"ך והתעוררתי מסיוט. זה כאילו שברגע שאני עוצמת עיניים הכל נעשה רע יותר. אני שונאת כשנהיה קשה לנשום וכל הגוף רועד. אני גם שונאת לכתוב כשאין מילים, אבל כואב לי. העיקר שלא הלכתי מכות בבית הספר, נכון? בני זונות. אני מרגישה מאוד לבד והפסיכו לא נעימה לי. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם. זה נהיה קשה מדיי.

 

 

השמיים נראו כאילו זה סוף העולם.




 

אני מאוד כועסת ושונאת היום.

 


 

 

ואם לרגע חשבתי שהסיוטים פסקו:

נחנקתי במיטה ויצאתי מהגוף שלי. ראיתי את עצמי נאבקת על הסדין הכחול. בסוף וויתרתי. זה העציב אותי, לראות את המוות שלי. גם כשיצאתי מעצמי לא הצלחתי לנשום. קמתי בשבע חמישים ושתיים מדפיקות על הדלת. בשבע חמישים ושתיים ההסעה יוצאת, אז וויתרתי גם פה. הצלחתי לישון קצת, אבל הרעמים והסיוטים העירו אותי כל הזמן. קיבלתי מחזור. פחות כואב יהיה לעבור לובוטומיה. 

טיפשה. את נכשלת בכל דבר שאת עושה. כל דבר שאת נוגעת בו הופך לחרא. תוותרי, תרימי ידיים. זה גדול ממך. מטומטמת שמפחדת מילדים בכיתה ט׳ מה הבעיה שלך כןסעמק. מזל שהסכינים שלי בתיק השני. אני רוצה לחתוך לעצמי את הלשון, לא מגיע לי. מטומטמת. פרה את פרה את פרה. אני רק רוצה לחתוך, זה הכל. אני כןעסת ואני רוצנ לחתוך ואני כןעסת ושופ דבר לא משנה יותר ושופ דבר לא יעזור רק לחתוך לחתוך לחתוך זין פאקינג זין אידיוטית מטומטמת נמאס לי מהקולות האלה

 

 

כל כך קר היום. לא קור נעים, קור כזה שחודר לעצמות ואי אפשר להפטר ממנו גם עם שלוש שכבות. ישבתי עם גיל אחרי המבחן. היא קצת תרופת פלא כזו. איזו נפלאה היא. (גם אתה תרופת פלא). המבחן הלך טוב. אני אוהבת ללמוד על מלחינים ואופרות ומוטיבים בתקופה הרומנטית. מאיה נחמדה אליי וזה מפחיד אותי כי היא לא יודעת איזו מפלצת אני. אני מפחדת לראות מה יקרה אחר כך. היא הילדה הכי יפה שיצא לי להכיר והיא נחמדה אליי. למה? מה האינטרס שלה? אע. אין לי כוח לזה יותר. זין.

 

 

14 מעלות בחור הזה. 

 

בארבע בבוקר לא נרדמתי, אז ראיתי את הגרסא הצרפתית והמקורית לסרט לול שבגרסא האמריקאית מיילי סיירוס בתפקיד לולה. גם את לול האמריקאי ראיתי מאה אלף פעמים כי זה סרט מתוקי, אבל הגרסא הצרפתית כזו כזו יפה. אני רוצה לעבור לצרפת. 

dreaming

איחרתי לשיעור. הכיתה הייתה ממוקמת במגרש טניס ירוק מלא שלוליות שמשום מה היה מוקף רק שלושה קירות. המורה לתנ"ך צעקה עליי כשעברתי בחור בגדר. התקפלתי למשמע הקול שלה אבל המשכתי ללכת לעבר המקום הפנוי היחיד שהיה ליד עדן שפעם היה נוגע בי הרבה. גם היא הייתה שם. היא מופיעה לי בכל הסיוטים בימים האחרונים. היא ישבה רחוק מהשולחן שלה, ובשביל להגיע למקום שלי, עברתי בינה לבין השולחן. בדיוק כשפסעתי מולה, היא שלפה אקדח וירתה לי ברכה. קמתי. ספק אם מקול הירייה או מהכאב שבא מיד אחר כך. התנשפתי נורא. יכולתי לדמיין איך המוח שלי היה נראה לו הייתי קמה שניות ספורות אחרי. אני שונאת אותה והיא בכל מקום. אין לי כוח.

 

אני זוכרת שבארבע ועשרים בבוקר עוד הייתי ערה. ניסיתי לכתוב לך מייל, אבל מרוב עייפות כל האותיות התבלגנו. כשעצמתי עיניי ראיתי איש זקן צולע לכיווני, אז פקחתי אותן שוב. אני זוכרת שבארבע ועשרים בבוקר רעדתי ובכיתי וניסיתי לא לצרוח. כל השאר זה חלל ריק, אני לא זוכרת מה קרה בין ארבע ועשרים ועד לרגע בו היא נכנסה לי לחדר. פקחתי את עיניי שניה לפני שנגעה בי. היא צחקה ואמרה שבורכתי באינסטינקטים של חתול. "בוקר טוב נוני". היא חמודה, אני באמת אוהבת אותה. אני שונאת את הלילה. בזמן האחרון אני הוזה יותר מהרגיל. דמויות שחורות ומטושטשות מופיעות לי מחוץ לחלון למאית שניה ומתנדפות. ביום רביעי בדרך לפסיכולוגית ראיתי דמות שחורה על המדרכה ומעדתי במדרגות הכניסה. אלו כל מני צללים שחורים בזווית העין וקשקושים שחורים על התקרה והקירות שמשגעים אותי. אני מרגישה שהעולם קצת מתפורר ואני לא אוהבת. אני לא אוהבת חוסר יציבות ואני לא אוהבת שהרצפה מתחתיי מתפרקת. חשבתי לספר לפסיכולוגית, אבל היא לא תאמין לי. אף אחד לא מאמין לי ואני יודעת מה ראיתי. זה הכל בראש. אני רוצה לצרוח. צד שמאל נוזל.

 

מהלילה: (22/11)

גופות בכל מקום. על הרצפה, תלויות מהתקרה, תקועות בין הסורגים של החלון. לחלקן הגדול לא נשאר עור. גם דם לא היה חסר; מרוח על הרצפה והקירות ובעיקר על הידיים שלי. אני עשיתי את זה? בבקשה לא. התעוררתי. ישנתי אולי שעתיים, אין סיכוי שסיוט כזה נשמך כל כך הרבה זמן. אני זוכרת שהכל היה נורא איטי, כאילו מישהו שם את המוח שלי על slow motion. זין. אני לא עייפה, זה הכל סתם. אני לא יודעת להבדיל בין מציאות לחלום יותר. 

 


 

 

אבא צורח בלילות ומכחיש

כבר שנתיים

כואב לי הראש

כבר שנתיים

צד שמאל מאיים להתפוצץ

כבר שנתיים

זה הסוף

שלא נגמר

עד מתי סימנים כחולים?

להכחיש הכחשה להכחיש

זה כבר לא כואב

כשזה בא ממני 

פירקת כל חלק ממני, באדיקות ודייקנות של מנתח מוח מנוסה או רוצח סדרתי, אחד מהשניים. המילים התפוררו לי בתוך הפה כשצפיתי בך. 

שנורקל לנשום איתו

תודה, אש עליכם

 

 

לידיה הלוהטת ליוותה אותי בדרך לצו ראשון. בדיוק כשהעברתי תחנה, השיר קפץ מהרדיו לאזניים שלי. לא הכרתי אותו אז, אבל ירדן ידעה את כל המילים בעל פה וזה קסם לי מאוד. מאז הוא (היא) מלווה אותי לכל מקום מפחיד. 

 

 

אפילו שblack היה השיר הראשון שלמדתי לנגן על גיטרה, השיר הזה מזיז בי משהו ואף פעם לא מחזיר חזרה לאותו המקום. אני חושבת ששמעתי אותו מאז אותו היום בו ג' התאבד, ומאותו הרגע, הוא נהפך להיות השיר שלי ושלו, אבל בעיקר שלי. 

 

 

מהימים בהם עשיתי שמיניות באוויר בכדיי לגרום ליואב לשים לב אליי. מהתקופות המתוקות בחיי, כמו התה שקנה לי ביום ההוא לפני שבעה חודשים. הקול של מקס מזכיר לי תקופות טובות שתמיד טוב לחזור אליהן כשהקור והעצב מזדחלים פנימה ותופסים אותי חזק בעצמות. 

 

והשיר של אבא, שעם הימים אימצתי לחיקי. 

 

 

לפעמים צוחקת ככה סתם, היא פשוט כזאת, נועה של הים.

 

 

השיר שהפך ל"שיר סיום הלימודים" שלי. זה הפך לסוג של מנהג, לחגוג את היום האחרון ללימודים כשהשיר הזה מנתגן ברקע. לא יודעת למה דווקא הוא או למה דווקא ביום הזה, אבל יש בו משהו קצת מעבר לסתם שיר.

 

 

חשבתי שאם לא אמספר את השירים לא תשימו לב שהוספתי עוד שיר לחמישיה ושעכשיו זו כבר שישיה. אבל אני חמודה, אז תסלחו לי. אני באמת מחזיקה את עצמי לא לדחוף לכאן עוד עשרות שירים, אבל זה כבר לפוסט אחר. את השנורקל אעביר לכלב גריז שמעניין אותי לאללה, ולdarcy שאני אוהבת הכי שיש. תעשו אותי גאה, יאללה ביי.

אני לא אוהבת שמחשיך בחמש 

אני לא אוהבת את הפסיכולוגית שלי

אני לא אוהבת אבוקדו

אני לא אוהבת כשאתה לא פה

אני לא אוהבת להסתכל עליך ולדעת

אני לא אוהבת כשהגשם נעלם

אני לא אוהבת דברים גדולים ממני

אני לא אוהבת להרגיש הכל

אני לא אוהבת רעשים חוזרים

אני לא אוהבת לטבוע ולהשאר בחיים

 

אני אוהבת את מנדי

אני אוהבת את יואב

אני אוהבת את העיניים של אבא

אני אוהבת את המערכת הביתית

אני אוהבת כשהבית ריק עד הערב

אני אוהבת את הצל שמביא איתו הבוקר

אני אוהבת צבע של עץ

אני אוהבת כשניר מנגן לי סונטות

אני אוהבת את רוני

אני אוהבת אותך, בסך הכל

סיכום סמינר מוזיקה

מטומטמת, מה את צועקת, הם לא שומעים.

 

"את יפה, תני לי לעשות לך טוב"

"דיי אני לא רוצה"

"אבל את יפה ואני רוצה לשמח אותך תתני לי לשמח אותך"

"אני לא רוצה"

"הכל בסדר תתני לי"

"בבקשה לא"

"אבל אני רוצה"

"לא דיי"

"את רוצה את זה בכוח?"

"אני רוצה שתלך"

"אבל אני רוצה אותך"

"דיי בבקשה לא"

"אבל יהיה כיף"

"בבקשה אל"

ואז.

 

אז מה אם כואב. בא לי להקיא מעצמי.

 

21/11

01:34

חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת חסרת תועלת אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי אני שונאת אותי באמת ניסיתי באמת ניסיתי תתפגרי כבר זונה מטומטמת אני שונאת אותי יותר מהכל.