האהבה חיה (אני באמת שונאת כותרות)

בפינת הרחוב של רחוב פינס מספר 39 נמצאת חנות פרחים ושוקולדים. החנות פתוחה כל יום עשרים וארבע שעות, במקרה ובדיוק באחת בלילה בחור כלשהו ירצה להציע נישואים לבחורה כלשהי וירצה לקנות לה ורדים ובונבונים. כל יום, כל שבוע, כל שנה בחור פשוט אחד מתייצב בכניסה של החנות בשעה עשר בבוקר וקונה את הפרחים הקבועים שלו: ורדים לבנים. הוא מבקש מהמוכרת שתקשט את זר הפרחים בדרך הכי מיוחדת ויפה שהיא מכירה. בכל בוקר הוא קונה את זר הפרחים ומבקש מהשליח הקבוע שישלח את זר הפרחים לדירה מספר 7 ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה. בכל בוקר השליח עושה כמבוקשו של האיש הפשוט ונוסע עם זר הפרחים עד הדירה המבוקשת.

 

בפעם הראשונה בא האיש הפשוט ביקש מהשליח לשלוח את הפרחים לדירה מספר 7, השליח נכנס אל הבניין, עלה במדרגות עד קומה 5 כי המעלית לא היתה בשימוש, רק בשביל להביא לגברת הפשוטה זר של ורדים לבנים. השליח הגיע ודפק על הדלת אך לא היה עונה. דפק ודפק והמשיך לדפוק, אבל הדלת נשארה סגורה. השליח השאיר את הזר בכניסה אל הדירה ועזב את המקום.

 

היום, השליח מנסה ללא הצלחה לשכנע את האיש הפשוט שאין נפש חיה בדירה אך האיש הפשוט אינו מוכן להאמין. וכך, כל יום בשעה עשר וחצי, מגיע זר של ורדים לבנים אל דירה מספר 7, הזרים שעוד לא הספיקו לנבול מתערמים בערמה על יד דלת הדירה. השליח הנחמד דואג לזרוק את הזרים הנבולים ולהשאיר את הזרים שנראים במצב טוב לעין. השליח זוכר שהאיש הפשוט סיפר לו יום אחד שהורדים הלבנים הם בגלל שבחתונה של האיש הפשוט והגברת הפשוטה, הגברת ענדה על מצחה זר של ורדים לבנים ובכל פעם שהאיש הפשוט רואה ורדים לבנים הוא נזכר בגברת הפשוטה שלו, וכך הוא תמיד זוכר אותה בליבו. ולמרות שהגברת הפשוטה כבר אינה כאן עוד, האיש הפשוט דואג לשלוח לה זר של ורדים לבנים בשביל לזכור ולהזכיר כמה הוא אהב ועדיין אוהב אותה.

D'yer Mak'er

אז הבחורצ'יק הנחמד הזה השאיר אותי ערה כל הלילה וגרם לי ללכת לישון בחמש בבוקר. מה אני יכולה להגיד? היה שווה את זה.

שמעתם את הבחור, אני חמודה כל כך שזה כואב!

תלויה באוויר

אני מחכה עוד יום, ועוד יום, ועוד שבוע.. ועוד חודש! כי כשנכנסתי למייל וראיתי הודעה חדשה ממך, עיניי התמלאו בדמעות של אושר ושמחה, ולמרות שאני מתעבת אותך, לא הצלחתי להוציא אף מילה מפי ולמרות כל הרגשות שהציפו אותי, שלחתי לך את ההודעה הכואבת ביותר, את כל מה שהרגשתי כשלא היית כאן, את כל הכעס שלי עלייך, את כל מה שעוללת בזמן הזה ולמרות כל מה שכתבתי, בתוך תוכי ציפיתי שתחזיר לי הודעה, כועסת פי שתיים, מגעילה, עצובה. רציתי אותך בחזרה, רציתי שתכתוב לי, לא משנה מה, רק שתכתוב לי. שתראה לי שאתה כאן, שאתה תומך בי שוב, שלמרות הכל – אני עדיין חלק גדול מחייך. אבל אני תלויה באוויר, מחכה להודעה, אני בודקת את האמייל כל יום רק בשבילך, רק כי אני מחכה לראות הודעה חדשה ממך. אבל כנראה שפיתחתי ציפיות גבוהות מדיי. 

 

 

 

 

אחותי אמרה לי לא לגעת בקצפת.. אני כל כך הולכת להזליף את כולה לתוך הפה שלי

בלוז תימני

ירדן: "בכיתה י' אתה בטוח שאתה גבוה ואז בחופש הגדול שבין כיתה י' ליא' אתה חוזר לבית הספר והכל משתנה"

דור: "כן, חלק מהבנות מקבלות ציצי ענק וחלק מקבלות תחת ענק"
ירדן: "וחלק מקבלות ענק בתחת"

 

חינוכי מה שהולך פה

אחותי,

אחותי, אחותי היא מושלמת. יש לה גוף מושלם ופנים מושלמות, פרופיל מושלם. אף שפיצי וקטן, בדיוק בגודל! שפתיים עבות וורודות שמחיבאות שיניים ישרות ולבנות, ממש מצוחצחות, וכמובן, חיוך מושלם. עיניים מושלמות, גדולות ועגולות עם צבע מושלם וריסים מושלמים שאומרות הכל בלי לפספס וכשאחותי צוחקת, ליד העיניים מופיעים קמטים קטנים שאפשר לראות דרכם כמה היא באמת שמחה.

אחותי, למרות שאנחנו לא מדברות כמו פעם והאינטרקציה בינינו הלכה ופחתה, אני רוצה להגיד לך דברים חשובים מאוד:

אני כן עדיין אוהבת וכן עדיין אכפת לי ממך, אולי אני לא יודעת איך להראות את זה, אבל אני כן. מאוד אפילו. את אחותי וכמו שאבא אומר, יש לנו אחת את השנייה לנצח ואין מה לעשות, אנחנו צריכות להיות ביחד באש ובמים.

אחותי, אני רוצה לסלוח לך על כל דבר שאיי פעם אמרת או עשית או אפילו רק חשבת:

על כל הפעמים שהסתכלת עליי במבט מאוכזב כשאכלתי יותר מדיי, על כל הפעמים שצעקת עליי, על כל הפעמים שהעדפת את דור והילה עליי (עדיין כואב), על כל הפעמים שהנהנת בלי חשיבות אל הדברים שאמרתי, על כל הפעמים שצחקת וירדת ופגעת בי, על כל הפעמים שזלזלת.

אני רוצה לסלוח לך ואני רוצה שהקשר בין שתינו יחזור להיות כמו פעם, ממש כמו פעם, שהיית לוקחת אותי לסרטים ולמסעדות, שהיית דואגת ומחבקת, לפניי הילה ולפניי דור.

אחותי, כל כך הרבה הזדמנויות היו לי וכל כך הרבה פספוסים שעשיתי, כל כך הרבה פעמים שיכולתי להגיד לך את כל מה שכואב לי בלב, את כל מה שצריך להוריד ממנו. אחותי, אני רוצה להגיד לך שאני סולחת לך על הכל ושאני כן אוהבת אותך, יותר מכל אחד אחר ושאת אחותי! אנחנו כאן אחת בשביל השנייה. אני רוצה שתאהבי אותי בחזרה ואני רוצה שתראי לי שאכפת לך יותר. אני רוצה להגיד לך הכל ואני לא יכולה, אני פשוט לא יכולה. כי אני בטח אבקש ממך לבוא איתי לחדר ואני אתחיל לדבר ואת תסתכלי עליי עם העיניים הגדולות והעגולות שלך עם הקמטים בצדדים ותתחילי לבכות והעיניים שלך ינצנצו ויחפשו דרך מילוט מהחור ששתינו נקלענו אליו, ואני כבר אשחה בדמעות של עצמי ואז נתחבק ולמחרת הכל יהיה בסדר אבל אז תסעי עם דור ולכל מה שאמרתי לא תהיה משמעות.

אחותי, אני כל כך רוצה להגיד לך, כל כך רוצה לפרוק לך, אני רוצה שתחזרי הביתה ותחבקי אותי חיבוק אמתי ולא תקפצי על הילה באהבה! ואני יודעת, אני יודעת שאת תופסת ממני בן אדם בוגר ואחראי, אבל לפעמים גם אני צריכה שתקפצי עליי בחיבוק כמו שאת קופצת על הילה. אני צריכה אותך כאן, לא הכל ההורים יכולים להכיל, אני צריכה שתגידי לי מה נכון ומה לא, איך לעשות ואיך לטעות. אני רוצה לדבר איתך על בנים ועל האהבה הראשונה שלי והנשיקה הראשונה והסקס הראשון אבל אני מפחדת שאני אאבד אותך לתמיד עוד לפניי שאדע איך להגיד לך הכל.

אחותי, אני צריכה אותך.

דברים של פעם

אור: "מה יותר? צהוב או לימון?"

סתיו: "מה המספר האהוב עלייך מא' עד ת'?"

 

היה לי כיף כל כך

אני אוהבת את האנשים האלה

בשתיים בלילה שני בנים בישלו לי ואשכרה יצא טעים

ישנתי במיטה של חבר והוא ישן על מזרון עם עוד חבר

ניסינו לעשות דאבסטפ ולא הלך

עשינו חזרות עד אחת בלילה

וסתיו היה וגם דולי וגם אור וגם אסף וגם איזה בסיסט חמוד

מדהים לגמריי

ואפילו שסתיו היה צריך ללכת באחת עשרה בגלל שתלמה ילין זונות הוא נשאר עד אחת

והיה לי הכי כיף איתו כי התגעגעתי אליו והכל חזר שוב והכל צף

(התרגשות)