לפעמים כשחברים מהעיר הגדולה באים לשבת אצלי בכפר בשלוש בלילה הם אומרים שהם יכולים לנשום מהאף. הם מסתכלים לשמיים ואומרים, "יואו, אפשר לראות מכאן את הכוכבים, איזה קטע", ואני צוחקת ואומרת, "כן, אפס אחוז זיהום אוויר יש כאן" אבל בכלל חושבת שזה כי כל הכוכבים זוהרים רק בשבילי.

הסוף של שלישי

///אוטובוס חזרה הביתה/// ספסל לפניי ישבה גפן-אף-מושלם שכבשה ומחצה וערבלה לרועי את הלב עם השיער השחור החלק שלה וסוג הצחוק הזה שעושה לכל הסובבים לצחוק ככה סתם. לא שמעתי על מה הם דיברו, כי באותו הזמן אנתוני קידיס כבש ומחץ וערבל לי את הלב, אבל יכולתי לראות מבעד החריץ הקטן שיצרו המושבים את הגומות של גפן מתעמקות ואת הידיים של רועי רועדות בכל דקה בה דיברו. וזה הכאיב לי, כי גם אני רציתי להשפיע ככה על יואב, או נ' או ס' או ס2' או רועי, ושרף לי עוד יותר כשגפן הוציאה את הכריך שלה מהתיק ולעסה אותו אל מול עינייו של רועי שבאותו הזמן נראו כמו קריסטלים בחנות יהלומים, ואפה המושלם נשאר ישר וקטן וגומותיה שלה חפרו בורות עמוקים יותר בלחייה. לידי ישב חמודון מתוקון מיא' שקרא איזה ספר עבה ומטונף באנגלית שגרם לי להעריך אותו מעט יותר, ושאל אם קר לי בכל פעם שפתח את פתחי המזגן הקטנים מיד לאחר שסגר אותם. לא דיברנו כלל, חוץ מברגע בו שאל אם נשארו לי מים. עניתי שכן אבל שאיני אחראית אם הם מקולקלים, והוא לגם מהבקבוק בצורה כזו מגרה כאילו לא שתה שבוע. קצת רציתי אותו עירום אחרי כל זה. "מים מקולקלים לא יקלקלו אותי", הוא צחק והחזיר לי את הבקבוק, ובלי שהספיק להתאהב בי, הוא כבר פצח בשיחה עם גפן-שיניים-ישרות. וישבתי שם, בספסל האחורי באוטובוס, כשלידי יושב יא'ניק חתיך ולפניי רועי המהפנט וגפן-רגליים-רזות, ונקלעתי אל תוך משולש האהבה היפה ביותר שראיתי, ובפעם הראשונה מזה כמה חודשים, הלב שלי נשאר שלם. כי אתם יודעים מה? לאבא של גפן יש שם של ציפור.

 

למישהי חשובה בחיים שלי

אתמול בהרכבים גיל סיפרה לי שהיא גלגלה כל החופש ושעכשיו היא לא יכולה לשיר ורציתי לתלוש לה את הריאות מהחזה כדי שתראה כמה היא כפויית טובה כלפי המורה שלה לפיתוח קול. רציתי לצעוק עליה שזה לא הוגן כי היא זמרת במגמה ויש לה אחריות מסוימת על הכתפיים, אבל אז נזכרתי בכל הפעמים שאמרתי שאני רוצה להתגלגל עם איזה בחור ולא עשיתי את זה כי יש לי ערב מגמה לעבור וריאות שלמות לפתח. אז צרחתי את הנשמה שלי כשהיא עמדה בצד וניסתה לחמם את מיתרי הקול היבשים שלה. סבביסבביסבבי

רעד

ובבום אחד זה התפרץ. עומס רגשי. אני זוכרת שפעם אהבתי להרגיש כאילו מתערבלת בתוכי מערבולת של הכל מהכל כי זה גרם לי להרגיש חיה, אבל היום אני מרגישה כאילו מישהו לוחץ לי על הלב עם צ'ופסטיקס ומעלה לי אותו במעלה הגרון, וזה עושה לי בחילה. אני לא רוצה להקיא שוב. אני יודעת שברגע שאגיע לשלווה פנימית מוחלטת, אדע שקט כמו שלא ידעתי מעולם. וזו השאיפה שלי, להכות חזק בשלווה הזו. אני לא אוהבת כשהכל רוטט והאצבעות לא יודעות מנוח. (אבל טוב לי. והיה לי טוב היום בשעות הקטנות של הלילה כמו שלא היה לי טוב הרבה זמן).

 

וכשהקול של לאנה מתנגן מהמחשב, אני נשענת אחורה ונרגעת.

 

עריכה

אני רוצה למות

בייסורים

שוב דם על המצעים

איייייי קה ריקו

איזה סגנון מוזיקלי את שומעת?
ובכן, הכל. אני מקשיבה להכל. וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת להכל. אמנם ברוב הזמן אני נמצאת בתוך איזור הנוחות שלי ולכן אני מעדיפה להקשיב לז'אנר הרוקנרול ולכל תת נושא שמתפלג ממנו, אבל יש פעמים שאני יכולה לשבת עם חברים ולהקשיב לשרית חדד או איל גולן או עמיר בניון (שבלי שום קשר הוא אחד האמנים שאני יותר מעריכה), ועדיין להינות, כי בשבילי מוזיקה היא מוזיקה, ומוזיקה היא תרופת פלא. ולא משנה מה מתנגן ברקע, העיקר שיתנגן משהו. אבל בשביל להיות הוגנת ובשביל לענות על השאלה כמו שצריך, אגיד שאכן יש סנגון מוזיקלי שאני מעדיפה כרגע על פני אחרים. אני מאוד נהנית להקשיב לרוק אלטרנטיבי ולמוזיקת גראנג'. לפחות בתקופה הזו.

עברית או לועזית?
לועזית. לא כי מוזיקה עברית היא לא מוזיקה מוצלחת בעייני, אלא כי אני מכירה הרבה יותר אמנים לועזיים מאשר אמנים עבריים. שזה חבל בסך הכל, ואולי אני צריכה לפתוח את עצמי למוזיקה ישראלית, אבל עד אז; מוזיקה לועזית ללא ספק.

מי המוזיקאי/ם האהוב/ים עלייך?
טום יורק וג'ון פרושיאנטה, אבל זה לא הוגן כי כל אמן שאני שומעת אוטומטית נהיה האמן האהוב עליי.

מה השיר האהוב עלייך? למה?
נו, זה כמו לשאול אמא איזה ילד שלה היא הכי אוהבת (ואני בטוחה שאמא עם 900+ צאצאים תעדיף לירות בעצמה).

מה השיר הכי חריג שיש לך ברשימת ההשמעה?
כנראה שFitter Happier של רדיוהד מ"סבבה מחשב". לעתים רחוקות אני שומעת אותו ומיד מתחרטת על זה. הוא מקפיא את הדם מרוב פחד. הטקסט של השיר מטריד ומצמרר כמעט כמו "רדופים" של ההוא שכתב את "מועדון קרב".

את פתוחה לסגנונות ואמנים חדשים?
פתוחה ומזומנה כמו שרמוטה חרמנית בת 17.

את אוהבת לשיר עם הזמר שמתנגן באוזנייך?
מאוד. זה פשוט לא נשמע טוב כמו שהייתי רוצה שישמע. אבל בעצם, זין על כולם.

את קונה את כל המוזיקה שאת שומעת?
בחלומות הרטובים שלי אולי (למרות שקניתי את הפיקסיז החדש לא מזמן וזה גרם לי להרגיש מסופקת בדיוק לחצי שעה).

איך את שומעת מוזיקה בד"כ? (YOUTUBE, רדיו, פלאפון, דיסקים…)
מהאייטונז או מהאייפוד שלי בדרך כלל. לפעמים כשאני בעננים ולאף אחד לא אכפת אני שמה דיסק במערכת הביתית, מחברת את כל הרמקולים ושורטת לו את האמ-אמא, או שאני שמה איזה תקליט ששרד את תקופת הנעורים של אבא בפטיפון ושותה קולה לצליליו.

מוזיקה משפרת לך את מצב הרוח? היא יכולה גם לדרדר אותו?
כמובן. אמנם כשאני מדוכאת קשה לי לשמוע מוזיקה שהיא לא עצובה כמעט כמוני, אבל אם אני שוברת את המחסום הזה ומקשיבה ללהקה שאני אוהבת עם שירים שעושים לי טוב בלב, אני מיד נהיית הרבה יותר בסדר. אותו דבר כשאני מאושרת. אין סיכוי בחיים שאשמע מוזיקה שמעציבה אותי כשאני בהיי. אני אקשיב לשירים עם המקצבים הכי שמחים ואתפוצץ מאושר. אני לא יודעת כמה מוזיקה יכולה לדרדר את מצב הרוח שלי, כי אצלי לפחות, כשיש מוזיקה ברקע, מצב הרוח שלי לא יכול להתדרדר.

את מאמינה שמוזיקה מחברת בין אנשים?
ברור. אני חושבת שלשם כך מוזיקה נועדה, או לפחות זה מה שהפכנו אותה להיות. אבל אני יודעת שאני אתחבר יותר מהר לבן אדם שיש לו אהבה עצומה למוזיקה כמו שלי יש. לא משנה לאיזו להקה או לאיזה ז'אנר, אבל ברגע שאדע שאדם שאני רוצה להתחבר אליו אוהב להאזין למוזיקה בזמנו החופשי, אני מיד אתחבר אליו מהר יותר וארגיש איתו יותר בנוח.


אז אמנם אני לא מהבלוגרים שעונים על שאלונים, וגם השאלון כבר הספיק להתחלף, אבל לא יכולתי להגיד לא לשאלון על מוזיקה אפילו שהוא כבר לא רלוונטי. הו וול, לא נורא. חוץ מזה, קחו קצת מוזיקה שאני חורשת מהיום הראשון ללימודים:
















טרמינל 3

זהו. ירדן באפריקה והבית שקט מדיי. חיבקתי אותה חזק חזק בטרמינל 3 עד שכמעט ושברתי לה את העצמות ועד שהבושם שלי נדבק בכל חוט בחולצתה. איחלתי לה שתקח את זה לאט ושלא תשכח שלכעוס עושה קמטים ושתלטף אריה ושלא תדבק באבולה. אבא נהיה מעט רגשני ויצא החוצה לקבל סרטן ולאמא היה קשה לעזוב לה את היד. בדרך חזרה הביתה גם לאמא התחשק להסטרתן והיא ואבא העבירו מלבורו אדום מהאחד לשניה. ירדן לא שכחה להתקשר כמו שהבטיחה, ואבא החליט שזה בסדר לענות לה באמצע הנסיעה ושכולנו נלך לעזאזל. שמחתי לשמוע כמה הקול שלה היה יציב ולא אבוד כמו שפחדתי שיהיה. נתראה בעוד חצי שנה.

 

ובאותה הנימה, היא לקחה איתה את האייפוד שלי ומיד כשהגעתי הביתה הורדתי בצורה מאוד פיראטית עשרה אלבומים לנגן המוזיקה לשעת צרה שלי. את כל הארקטיק מאנקיז, ארבעה אלבומים של רדיוהד ואת סטדיום ארקדיום של הרד הוט. רציתי להוריד גם את דייויד בואי ואת הסמיתס של הסמיתס אבל הרגשתי רע עם עצמי שאני מורידה מוזיקה ולא קונה אותה בעשרות דולרים כמו יואב. כמו כן, שמעתי כמה שירים מהawesome mix vol. 1 של סטאר לורד, ואני לא יכולה לחכות עד שאראה את הסרט. הסאונדטראק ממש פצצה. עכשיו רק שהסרט יהיה ממש פצצה++ ואוכל למות בשקט. כמו כן 2#, יוצאת סדרה חדשה לת'ור ואני מתרגשת כי ת'ור לא יוכל להרים את מיולניר ואז תצוץ ת'ור נקבה משום מקום וגם כי הארט יפהפה. מוקדמות היורו החלו ואני ממש בשמיים כי מאז המונדיאל לי יצא לי לראות משחקים כמו שרציתי, וכי אבא הבטיח שנלך עם הגאנג שלו לשני המשחקים הראשונים של נבחרת ישראל בארץ. פאקינג יש. 

 

אתמול איחרתי לשיעור תנ"ך כי שכחתי את התנ"ך שלי אצל איזו חמודה מהשכבה, אבל הלוקר שלה נתקע וכך גם אני נתקעתי בתחת למשך רבע שעה. רצתי לשיעור והמורה אמרה שהאיחור מוגזם ושלחה אותי החוצה. ניסיתי להסביר לה שאני רצינית, אבל התנשפתי כולי כמו איזו אסמטית ויכולת הדיבור נעלמה לכמה רגעים, אז מלמלתי שאני לא משקרת לה ושאני נשבעת באלוהים. היא צחקה ואמרה שאני ליצנית, אבל שזו הפעם האחרונה. באמת שי"ב ממש בסדר בינתיים. התגעגעתי להפסקות עם ליאור וליואב ולהצגות שלו. התגעגעתי לגיל אחת שמתכרבלת לי על הירך כמו חתלתולה וגיל אחרת קורנת מולי. התגעגעתי לחופשיות מלאות במוזיקה ושיחות על זין וכוס עם ליאור אהובתי. אפילו התגעגעתי לרז ועמית האידיוטים ולריבים שלנו על הפועל פתח תקווה. הכל ממש בסדר. דברים טובים באים לאט.

חתכתי את קצות האצבעות כדי שיכאב לי ללטף אותך.

אתה

לא

שלי.

אירוניה היא שאמא של ניר מטפלת בקורבנות אונס והחבר החדש שלה נגע לי בתחת.

אלוהים אדירים, הייתי בולעת חומצה אם היה לה את הטעם שלך.

תשעה דברים לזכור לקראת השנה החדשה

1. בית הספר ירוקן אותך וישבור לך את הגב. אלו התקפי חרדה במסדרונות ובכי בלתי נשלט בתאי השירותים הירוקים שבבוא הזמן יזכירו לך את בית החולים. זה לא לאכול את ארוחת הבוקר כי הבנות היפות של הכיתה גורמות ללב שלך לדפוק מהר מדיי. את תלמדי איך זה להשתכר ולצחוק על המזל הרע שלך ואיך לכתוב שירים שיגרמו לעולם שלך לשרוף קצת פחות. את תתאהבי בספרים כי אף בחור לא ישתין לכיוונך, אבל את תתאהבי בכל זאת. את תתקרבי אל אבא שלך כי תצטרכי מישהו שיעזור לך עם שיעורי הבית באזרחות שבעוד שבועיים בכלל לא תטרחי להכין ומישהו שינגב לך את הדמעות. 

 

2. הבחור הראשון שתתאהבי בו ישבור אותך. הוא יספר לך שהוא מאוהב וישאל אותך את מי את מתכוונת לנשק בערב השנה החדשה, והוא יפתח בך ציפיות שיהרסו אותך שלושה חודשים אחרי. הסדינים שלך יהיו מוכתמים בדמעות ודם וליקר פירות יער שאחותך שתתה ערב לפני ואת תריבי עם אמא שלך הרבה יותר מתמיד. את תקיאי חתיכות של הלב שלך במשך שבועות ואת תשרפי מבפנים כשתראי אותו מדבר עם אחרות. אבל את לא תמיד תרגישי כאילו את נסדקת, וכמה חודשים אחרי את תירדמי עם בחור אחר בטלפון. תני לזה לכאוב, אבל אל תתני לזה להרוג אותך. אף פעם אל תתני לזה להרוג אותך.

 

3. הנערה שחשבת שהיא החברה הכי טובה שלך מכיתה ו' תפסיק לדבר איתך ולא תפנה את מבטה כשאת מברכת אותה בבוקר טוב בהסעה. את תקבעי איתה תכניות והיא תבטל בדקה האחרונה כי היא חולה, אבל את תראי בפייסבוק שהיא בכלל אוכלת פיצה עם חבר שלה. ואת תרגישי כמו גלגל שלישי כמו שלא הרגשת מעולם וזה יצלק אותך. אבל נסי לסלוח לה. גם היא בדיוק כמוך עוברת לילות עקובים מדם עם שיניים חורקות ועיניים שמבליחות כמו דגים מתחת לזרם. זכרי שכל אדם מנסה לשרוד. אל תהיי אכזרית מדיי אל אף אחד, ובעיקר שלא אל עצמך.

 

4. המורה תשאל את הכיתה שאלות ואת תדעי את התשובות, אבל את תשמרי את הידיים הרועדות שלך בין ירכייך ומבלי שתשימי לב, לשונך תתקפל כמו גור כלבים מפוחד. אל תפחדי מהפחד. תשמיעי קול. שום דבר רע לא יקרה. אז כשהמורה למוזיקה מבקשת ממך לענות על התשובות לשיעורי הבית, אל תבהי ברצפה המסתובבת ואל תמלמלי מילים דרך שפתייך המשותקות. את יותר חכמה ממה שאת חושבת, ואף אחד לא מסתכל עליך בכל מקרה.

 

5. את לא הבייב הפרטית שלו. כשהוא מנסה לנשק אותך בצוואר ולמשוך אותך לחיקו, תקומי ותלכי. את לא חייבת לעלות איתו לכיתה הריקה ואת לא חייבת לישון איתו רק כי הוא מתחנן. זו לא העבודה שלך להסתובב עם בנים שלא זוכרים את השם שלך ומעשנים את כל המשכורת שלהם. תטפלי בעצמך קודם גם אם הוא קורא לך טיזרית ולוחש לך שאת כלבה חזק מספיק בשביל שתוכלי לשמוע.

 

6. צאי החוצה. לכי למשחקים של הפועל (אבל רק פתח תקווה) עם אבא שלך והגאנג שלו ותפגשי ביציע את הסדרן החמוד שהתחיל איתך בקולנוע. תפצחי גרעינים שלא ניתנים לפיצוח ותעודדי הכי חזק שאת יכולה. תורידי שוטים בטעם של אקונומיקה עם בת דודה שלך בחתונה שאת לא מכירה בה איש ותחזיקי ידיים לבחור החמוד משיעורי אנגלית. לכי למסיבה שאמרת לכולם שהיא מטופשת ותהיי מרכז העניינים. הזמן לא חודל מלהמשיך, אז תמשיכי איתו. אנשים מתאהבים ונשברים וצוחקים ומוצאים את עצמם מחדש בשביל למלא את הריק. תהיי חלק מהם.

 

7. תבקשי עזרה. את לא חייבת לתת לעצמך להירקב. כשאת לא יודעת איך לענות על שאלה בשיעור אזרחות, תבקשי עזרה מהמורה. את רק חושבת שלא אכפת לה ממך. כשלהב נופל לך מהחזה ומתרסק על הרצפה, תבקשי משתי הגיליות האהובות עלייך לבוא ולצפות איתך בסרטי קומדיה שני כוכבים עד שאת מרגישה קצת פחות מתה. כשהבחור שאת אוהבת מנשק מישהי אחרת, בקשי עזרה מאמא כדי שתעזור לך להפסיק את הדימום. את לא לבד, תפסיקי להתנהג כאילו את כן. אין יותר התמוטטויות נפשיות בארבע בבוקר בשירותים. אחותך הגדולה עוד ערה ואין לך הרבה זמן איתה, אז זחלי למיטה שלה.

 

8. הכל נגמר בסוף. תיכון לא נמשך לנצח, ובעוד שנה מעכשיו את תרגישי שלמה שוב. את לא תזכרי את השמות של הבנים שגרמו לך לבכות או את השמות של הבנות שדפקו אותך. את לא תזכרי את השמות של המורים שגרמו ללחייך להפוך סמוקות ולבטן שלך להפוך לרכבת הרים. את לא תזכרי את הפעם ההיא בה נפלת במדרגות בפניי כולם, ואת לא תזכרי איך זה מרגיש לרצות למות. נסי לזכור את הרגע בו צחקת כל כך הרבה עד שכמעט וירקת את כל המשקה שלך על הרצפה, או את האנשים שעזרו לך לקום על הרגליים בכל פעם שהתרסקת, ונסי לזכור את החברים שדיממו איתך כשדברים הפכו גרועים. ונועה, כשאנשים מתקשרים אליך בשלוש בלילה לשאול מה שלומך? תעני להם. 

 

9. אל תשכחי לנשום.

איו

שעתיים חופשיות ואז שעתיים מוזיקה ואז להגיע הביתה בארבע וחצי ולישון עד חמש וחצי בבוקר. קול. אני שומעת בעיקר פו פייטרס וארקטיק מאנקיז כי זה מה שבאלי ולכו תזדיינו. למורה החדשה לאזרחות יש שיער אדום אז היא בטח קולית והמורה לתנך ממש אנרגטית ומתלהבת מלדבר על הבן האנס של נוח או מה שזה לא יהיה ואני בעיקר מפחדת כי תנ"ך זה ליב׳ניקים ואני מרגישה ממש ז׳ניקית בין כל הבנים הגבוהים בשכבה. באף כיתה אין מזגן וזה מעט מעיק בעיקר כי הייתי בטוחה שאחרי חופש כל כך ארוך היו טורחים להשקיע בנו ולתקן את המזגן בחום המזדיין הזה. דבר אחד שאני גאה בו הוא הגבות המהממות שלי ובזה אני מודה שניצחתי את כל הבנות. אני מתה על התחת שלי בג׳ינס הזה ואם הוא היה לבוש באיזה דפוקותי אף זין לא היה נח, אבל לפי התקנון המושתן שלנו אסור לחשוף את הרגליים כי זה מחרמן את המורה הזכר היחיד שמלמד פה. זה נראה כאילו כל הקשרים שהיו לי בשנה שעברה נחתכו או לפחות ממש נפצעו אבל זה לא באמת משנה כל עוד אני מקבלת סוכריות על מקל על זה שאני בכלל מגיעה לפה. 

 

אני לומדת 22 שעות בשבוע. שלום לך י"ב אהובתי.