אתה צייד

ואני צופה בך

מבעד לשיחים

 

אתה צד

כי אתה רעב

ואתה רעב

לדברים הלא נכונים

 

אתה אוסף אותן

אחת אחרי השניה

קורבנות האונס

הלומות הקרב

שבורות הלב

 

אז אתה אוסף אותן

אלייך

כי לא קיבלת מספיק

בבית

ובתחת

 

ומעמיד אותן סביבך

כמו חומת מגן

אתה משתמש

וחודר

ופותח

וקורע

חתיכות

מהן

והן 

לא שלך

אבל תראה למה הפכת אותן

 

יצור,

תראה למה הפכת אותן

הן לא נפגעות אונס

הן נפגעות עומס

 

מוזיקה מזכירה לי את האוכל בקפיטריית בית הספר ואיך הוא השאיר אותי חם. אבל בברזיל שרר חום תמידי ותמיד היה לי חם. רציתי ניחום, לא חום. אז שנאתי את האוכל בבית הספר, אבל נהגתי לפתח תיאבון בכל יום בשעה שתיים, אז אכלתי אותו קר. כשהוא היה קר הטעם שלו היה רע, כך שחזרתי לאכול אותו חם. אך החום גרם לי להזיע. השמש להטה, אז שנאתי את השמש. חבריי לשולחן צחקו שאני מסריח, אז שנאתי גם אותם. הם כולם נעלמו, לא יודע לאן. אבל הם לא פה יותר. ואני לבד. וחם לי.