יואב מאוהב

זו הרגשת גועל כזו שאי אפשר לשטוף מעליך במקלחת מנחמת, ועייפות שאי אפשר להעלים בשינה. תרמתי דם בשביל להוציא אותך מהמערכת שלי, אבל אני עדיין מסוחררת ומבולבלת ומקווה שאלו רק תופעות הלוואי של המחט שלוקחת לי אותך. שלושה חודשים עברו ואתה עדיין חיי על ההריסות בלב שלי. אתה מצית בי כל כך הרבה שריפות שאין בי את הכוח לכבות וגורם למוח להילחם בלב. אין משהו שהוא יותר קשה מלהילחם בעצמך, אבל פעם אמרתי לך שאני אוהבת את זה קשה אז החלטת ליישם. גרמת להמון פרחים יפהפיים לפרוח בריאותיי, אבל עכשיו כל מה שנשאר מהם אלו צמחים מיובשים ומכווצים ואני לא יכולה לנשום. שאבת ממני כל חלקיק חמצן שזרם לי בדם ואני מרגישה מיובשת וקטנה בדיוק כמו הפרחים המכוערים שהשארת בתוכי. אמרתי לעצמי שהחופש הזה אני רוצה לחיות, אבל אתה כמו עוגן שמעגן אותי למיטה ומטביע אותי לאט. אני רוצה לרחף אבל אתה כבד לי מדיי. פעם אמרת עלי שאני גלקסיה בפניי עצמה והיום אתה לא מוכן לתת לי קמצוץ של אבקת כוכבים. אולי הפתרון הוא אור שמש שיגרום לפרחים לפרוח שוב, אבל איך אני יכולה לצאת החוצה כשכל מה שאני יכולה לעשות הוא לשקוע במיטה שהיא אפילו לא שלי?  יהורם ארבל אמר על רונאלדו שהוא כמו כדור שניפחו יותר מדיי. אני חושבת שהיום גם אני כזאת, ואני מאיימת להתפנצ'ר.

 

(מקסיקו לא עלו ונשבר לי הלב מהעכברים הקטנים האלו וצ'יצ'ריטו הבונבון הזה, ג'יזס)

פראמול

6:00

ההתקף הכי קשה והכי מפחיד שחוויתי בחיי

אני לא מצליחה לנשום

 

הוא חוזר

 

2:27

38.8 חום.

וידוי מרגש אם לא אקום מחר בבוקר: אני נמנעת מלהתנשק כי אני מפחדת להידבק בהרפס. בחיי שזה אולי אחד הדברים שאני יותר מפחדת מהם.

 

 


 

לנטשה יש אקדח

והוא טעון אצלה בראש

אבל היא מתפללת

שהיה טעון לה בידיים

 

 

כועסת על הכרטיס האדום שצ'יקי דרקולה האידיוט אפס לוזר הוציא למרקיזיו הקסם וכועסת שאף אחד לא צפה מראש את הנשיכה של לואיס סוארז הזבל אפס חרא קקה הזה. לא מאמינה שככה נגמר המונדיאל האחרון של פירלו וג'יג'י. מעצבן מעצבן מעצבן מה הכרטיס האדום הזה קשור עכשיו איזה שופט א פ ס. מעצבן שפירלו היה 90% מהזמן על הכדור ושאם מרקיזיו התותח סוס על לא היה מקבל כרטיס אדום על כ ל ו ם איטליה היו עולים לשמינית הגמר. הלוואי שפיפא יענישו את החלאה הזה איזה אפס יאללה קייליני יכול להיות אבא שלו. בעיקר כועסת על זה שאף אחד לא אמר כלום על מטאו דרמיאן הנסיך והתותח והשחקן המעולה הזה. אוף דיי. 

מחר

אני רוצה לכתוב כבר המון זמן, אבל המילים הנכונות לא מצליחות לזלוג אל הדף האינטרנטי הוירטואלי הממוחשב הלבן, והאצבעות לא מצליחות לחשמל את המקשים. רציתי שהמילים ירדו כמו גשם ויציפו את דף העריכה, כאילו שכל טיפה שמתנפצת על המסך היא מילה שאני צריכה להוציא מהראש. רציתי שהמילים יתפרצו החוצה ממני כמו זרם ששובר סכר אחרי שבוע של נסיונות, אבל במקום רק נאטמתי והנחתי למילים להיאמר לי בראש ולגרות אותי, ולעצמי להתאמלל מהעובדה שאיני יכולה לפתוח את הכלוב כי כל המפתחות הנכונים טבעו בדשא הגבוה. אבל מחר זה קורה. ורציתי לכתוב את זה. בעוד פחות מעשרים וארבע שעות החלום שלי מתגשם ואני מתרגשת כבר ממאי ומכינה את עצמי נפשית מחודש מרץ. מחר אשמע את הפיקסיז בלייב והם ינגנו את כל הגדולים שלהם ואני אהיה שם ואעוף עד לעננים ובחזרה. אני מאושרת כי אני עושה משהו בשביל עצמי ובשביל הנשמה המסורסת שלי. זה טוב, ויהיה טוב וטוב לי עכשיו. שרתי במקלחת את חצי מהאלבומים שלהם וזייפתי כמו גדולה כי מי עוד יכול לשיר כמו בלאק פרנסיס חוץ מבלאק פרנסיס בכבודו ובעצמו. באמצע פורטוגל גרמניה אמא אמרה לי להעביר לערוץ עשר והעברתי בדיוק כשהבחורה המעצבנת עם השמלות היפות בגאי פינס אמרה שהפיקסיז נחתו בשלום בארץ. אני בגלקסיה אחרת, ואני מאושרת עכשיו כמו שלא הייתי הרבה מאוד זמן. נשבעת.

5:39

אני לא זוכרת כמה שעות לא ישנתי. משהו בין מספיק שעות בשביל לשכוח כמה לבין להצטלם בעירום ולשמוע אייל גולן לבין לאבד את זה לגמרי. ואן פרסי דפק את הגול הכי יפה של החיים שלו ותתמודדו. יש משהו בלבד הזה שבולע אותי ואני לא נרדמת כי אני מפחדת מהחושך שפעם אהבתי, אבל עכשיו הכל פה מפלצות. והלב דופק כאילו רצתי את כל רמת הגולן. אני לא אוהבת להרגיש קטנה וזה בדיוק מה שהלבד הזה עושה לי. בגלל זה אני לא אוהבת את הים או את החלל החיצון או לוויתנים או את הדינוזאורים העצומים בראשון לציון. אני מצליחה לכתוב רק בחמש בבוקר והכל פח וכל השאר סתם מבוזבז ואני מבוזבזת ואני רוצה למות ולפרוח יחד. אפשר? איזה אבסורד. הכל מעורבב ומעורבל וטחון ומטושטש והעיניים אדומות ורטובות והראש נוטה הצידה והכל כבד וכבד לי כבד כל כך כבד לי ואני לא יודעת לכתוב אני גרועה אני גרועה אני גרועה אני גרועה ולאנה דל ריי וויואלדי מזדיינים לי בראש עכשיו. 

5:52 וימחק כשהמיגרנה תגמר. (איך ישנים כשהראש מפמפם ומאיים להתפוצץ?)

בוקר טוב יוני

 

 


עכשיו הכל בסדר./ ביום חמישי אכלתי גלידה בטעם עוגת גבינה ואת הפסטה האהובה עליי עם יותם. לא היו לי מיגרנות כבר כמעט שלושה ימים, אמנם כן היו כאבי ראש מינוריים אבל הם חלפו תוך פחות משעה ולא השתוו לאף מיגרנה שחוויתי איי פעם. מרחתי היום שלוש מסכות לפנים וכמעט סיימתי עם סנ"ק וזה קורע לי את הלב לדעת שאני עומדת לחיות עם סוף פתוח לפחות שנתיים. ירדן עומדת לטוס לשנה לאירופה ולחיות על חשבונם של הסוכנות היהודית ואני עומדת לעצב את החדר מחדש. חשבתי לצבוע את הקירות בלבן שמפניה אבל משום מה התחלתי לאהוב את הצבע ורוד. הלוואי והייתי פיה או עציץ. אני רוצה לשבת בשמש ולעשות פוטוסינטזה או להתפורר לאבק ולגלוש על הרוח לשדה הקרוב. אני רוצה שהאטומים שלי יתפרקו וירכיבו אותי מחדש בתור פנתר שחור. אבל הם יכולים גם להרקיב, מצידי זה בסדר.

 

אני אוהבת כשהעננים נראים כאילו אמן יפני צייר אותם עם מכחול ארבע שערות וצבע לבן חצי שקוף ולא כאילו הם חלק בלתי נפרד מהשמיים. כואב לי הראש. אני רוצה לדבר עם אנשים אבל כלום לא חשוב ואני רוצה להשמיע קול אבל בלעתי את הלשון ונדבקה לי הלסת. אני רוצה לדעת מי עוד במשפחה שלי מגמגם כדי שאוכל להאשים אותו בכל הבעיות שלי. מתחשק לי להתמכר לניקוטין אבל במקום אני שומעת את ג'ון פרושיאנטה גומר לי עלי בתוכי עם הסולו הכי נעים ששמעתי. אני אוהבת כשגומרים עם גיטרות ואז גורמים להן לבכות. כשתמצאו משהו שהוא יותר טוב מלשמוע את אותו השיר בליון פעמים בלופים, תגלו לי.

 


3:09

אכלתי דג ואני עומדת להקיא אני רוצה למות איכס איכס איכס אני מגעילה את עצמי יש לי חיה מתה בשיניים איו איו איזה גועל איכס הולכת להקיא אותו בשירותים ברגע זה

מעדיפה לבלוע כדורים עצוב