harmony

מחר עמית יבוא ונצפה בעוד מאה סרטים במיטה והוא יכרוך ידו סביבי ואניח ראשי על חזו והלפטופ ישב לו על הזקפה. אני לא זוכרת מי שאל אותי אם הוא טוב אליי אבל אני יודעת שעניתי שהוא הכי טוב שהיה איי פעם. בפעם הקודמת שהיה כאן הוא השאיר את חלקיקי הבושם שלו בסיביי ציפית הכרית ובכל לילה אני שואפת אותו לתוכי וזה נעים ומלטף ומדגדג. לא ידעתי איזה טיפוס הוא אדם שהתכנית האהובה עליו היא המשרד אבל מסתבר שהוא הורג מצחוק והמשרד זו תכנית אדירה. שמענו את כל אמריקנה יחד שזה אחד האלבומים האהובים עליי. זה מרגש נורא להשמיע למישהו שאוהבים מוזיקה שהיא יקרה ללב. נורא הייתי צריכה את האישור הזה ממנו וקיבלתי אותו בצורת ליטופים בשיער. אני אוהבת כשהוא מעביר את האצבעות שלו מהשיער שלי אל הזרוע ומסתכל לי בעיניים. זה קשה נורא אבל גם שווה נורא. לפעמים כשאנחנו מדברים בטלפון הוא אומר לי באמצע השיחה שהוא התגעגע אליי וממצב צבירה מוצק אני מיד הופכת לנוזל. הוא הכי טוב שהיה איי פעם והוא אוהב שוגייז חלומי ומטאל קדחתני ואני אותו. וגם כשדברים הם לא לגמרי מאה אחוז אני יודעת אל אילו זרועות ליפול.

 

סבבי

 

bloom

תני לי להיות לך שמש וירח תני לי להיות בך גורם מאזן תני לי להיות לך ענן רק כצמר גפן ופרחי בר בסתיו תני לי להיות לך רוח חמימה בימים קרים תני לי לזרום בין קצוות שיערך תני לי לרקוד בין רעמותייך תני לי להיות לך מים זורמים וגלים רוחשים וחול זהוב מעקצץ באצבעות הרגליים תני לי להיות לך חוף ושקיעה וזריחה מחוץ לאוהל מתפרק תני לי להתמסר תני לי לאהוב תני לי להיות כל מה שחלמת שיהיה ומעולם לא היעזת לבקש כי יש חיים בבית הזה והנה הלב פועם וחיי והדם זורם

איך אפשר בכלל לדבר. איך אפשר בכלל להוציא מילים מהפה. איך הוגים אותן, איך הוגים אותך. איך בכלל אפשר להסתכל בעיניים ולומר את האמת? תלחש לי את כל המילים היפות בעולם אל תוך האזן ולא אצליח להשיב לך דבר. תסתכל לי בלבן של העיניים. אני מעדיפה למצוץ. אני לא רוצה אני לא רוצה שככה זה יהיה אבל איך אפשר בכלל לדבר איך אפשר בכלל להוציא מילים מהפה. תסלח לי. אני מדבר שומם אני מים שקטים מדיי. תחדור אליי כבר. 

מארסים

זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, וזה מפחיד אותי. הוא הדבר האחרון שאני רוצה לאבד והוא בא לכאן בסופ"ש להתכרבל ולראות ממנטו במיטה ואני חושבת שקצת שכחתי איך מתקיימים לצד אדם אחר ואיך מתחממים מחום גוף של מישהו ואיך נותנים למישהו להכנס ולחדור פנימה. אני רוצה שבתוך השמיכה ההרגשה תהיה דומה לזו של תנור עצים ומחוצה לה תהיה אהבה נורא גדולה שכל אחד שיכנס לחדר יוכל להרגיש בה באוויר ולנשום אותה אל תוך הגוף. אני רוצה שנפחד יחד ונתגבר יחד ושילמד אותי שחמט כמו שהבטיח כי תמיד רציתי ללמוד אבל פה טומנים מלכודות דבש בשש בש. אני לא בטוחה מה טוב יותר, מה שהוא גורם לי להרגיש או המכלול של האדם הנפלא שהוא. הכי הכי אני אוהבת כשהוא מעיר אותי רגע לפני שהוא נכנס למיטה ונשאר איתי כמה דקות ואני צריכה להחזיק את עצמי חזק חזק כדי שלא יפלט לי בטעות איזה, "אני אוהבת אותך" קטן. בא לי לתת לך אהבה ושישאר לך עודף.

 

לפעמים אבא אומר לי נועה יש לך מוח חכם את אדם שנון אל תוותרי ואני לוחשת לו חזרה אבא וויתרתי מזמן והוא שואל אותי מה זה מה אמרת ומבקש שאפסיק למלמל ואז אני עונה ששום דבר חשוב והוא לוגם עוד מהוויסקי שירדן פעם קנתה לו בדיוטי פרי ושיקרתי לו היום כשאמרתי שהתקשרתי לברר בקשר לעבודה כי האמת היא שאני מפחדת וכועסת ושונאת ואני לא רוצה שאף אחד יראה אותי ככה בטח לא אדם שיחליט אם להעסיק אותי וזה אבסורד כזה לעבוד במשק דבורים עם אלרגיה לרעל שלהן אבל למי אכפת כבר אני יותר אדישה מאכפתית כי זה משהו שראיתי שיש לך ורציתי גם כי פעם התגלמת בפני כאח גדול ורציתי ללמוד ממך אבל עכשיו אני בעיקר כועסת ומקנאה באחרות שאתה כותב להן מילים יפות ולכיווני אתה בכלל לא משתין וזה כואב ואני גם חושבת שאתה יודע שזה כואב אבל אתה נהנה כי אתה יודע שאני בחיים לא אצא נגדך לפעמים אני יוצאת מהבית וזה כאילו שהמחשבות שלי מתנשפות מהעייפות הכרונית הזו ואני גונבת סיגריות לכולם ונראה שכולם אדישים וירדן מה אכפת לה בכלל היא בתוך הבועה התל אביבית שלה ואני בכלל לפעמים מצטערת שהעובר של אמא נפל והיא לא פשוט וויתרה והשאירה את ירדן ילדה יחידה היא ואבא יכלו לתת לה הכל ולקנות לה הכל ולהיות משפחה מלוכדת ומאושרת בלעדיי כי אני מקור כל הבעיות בבית הזה וכדי להפטר מבעיה יש לעקור אותה מהשורש ואני מקווה שהם יעקרו אותי מכאן ויזרקו אותי לרחוב או לאשפוז כי לעתים אני כפוית טובה מזדיינת ואני לא חושבת על אמא כשאני חותכת וגם לא על אבא ובטח שלא על ירדן כי חוסר תקשורת מוביל לחוסר אכפתיות ולי לא אכפת מבני אדם שלא מתקשרים איתי 24/7 אבל אתה מיוחד ואני שונאת אותך על מה שעשית לי ואני שונאת שאני לא מיוחדת בשבילך בכלל ואני שונאת ושונאת ושונאת וזה לא נגמר ואני לא חושבת שזה איי פעם יגמר כי יש אנשים שחיים עם זה שלושים שנה ואני רק שמונה עשרה כך שנותרו לפחות עוד עשר שנים מלאות ברפש וגועל בתוך הורידים בתוך הדם בתוך המערכות שמייצבות את הגוף בתוך תאי המוח במאחורה של גלגל העין בקרנית באישון ברשתית ומנדי עומדת למות בקרוב ואני לא יכולה לעשות דבר וזה גורם לי לתלוש לעצמי את הציפורניים מהיסוד ולדמם מהפה כי כשהנשמה כואבת הדם זורם החוצה דרך הפה והאף לא מזמן אבא נזף בי שעליי להיות מעט יותר אסרטיבית ופחות כזו שנסחפת אחרי דעות של אחרים ועניתי לו שדווקא אסרטיביות זו התכונה שהכי קשה לי לממש כי אני לנצח אהיה זו שדורכים עליה בדרך לפסגה והשלמתי עם זה כי אני לנצח אהיה חיה מוכה ולנצח אהיה מובסת ולנצח אתן לאחרים לעשות בי כרצונם ובדרך זו לרכוש את אהדתם והלוואי והייתו איזו בחורה מיזונטרופית והייתי מזדיינת עם מי שאני רוצה וזורקת אותו לאלף עזאזל ושוברת ורומסת וכובשת אבל אני נועה ואני מסוגלת להרגיש את כל הרגשות שקיימים בעולם יחד ולקטלג אותם לצבעים ועונות וצורות ואני מדברת קצת צרפתית ואני כן שמה זין על הכל ועל כולם ואני כן רוצה להיות נאהבת אבל נראה שאלות הגורל קיבלו זין ענק בתחת

I stood on the pier, wearing my winter clothes. The wind was gray and so do every cloud who sailed in the high sky. The water was so blue, I could almost think it's an acrilyc paint. I was the sadest parson on earth and than you came. At first you looked like a hores made of smoke, something monstrous. Your eyse were all black. You stampede towords me and than you became this enormous giant lady-like monster with big metal claws. I was so scared I couldn't moved. You wrapped me up in your gray smoke and I couldnt berath. You looked evil, wicked. Than in one sacond you thraw me in the cold, blue water, and held my head with your big hand under it. Your vicious face was all over me and for thirty seconds I swallowed the acrylic water. I heard you saying how much you hate me and how much you want me to suffer. I had never been so scared my whole life. Than I woke up in an wooden attic and you stood right behind me. I asked you to reavel your true face and everything started from the start, only this time the air was black and and there were no clouds in the sky. h

קר ביולי

מאורעות העבר מכים בי

אני רצה

אבל אין מנוס מזה

לא כשהשמש עולה וגם לא כשהיא צונחת

ניסיתי לפרק לגורמים אבל גיליתי יותר שאלות מתשובות

בלילות אני מחזיקה את העיניים פעורות

מה שמשתק אותי הופך אותו לחיה

ומה שמשתק אותי הופך אותי לטרף

בבקרים אני מתעוררת עם שריטות על הזרוע

לא יצאתי מאז שנכנסת

לי אל תוך

ה

 

ס

י

ו

ט

י

ם

 

ניסרת בגיטרה ואז שאלת אם אתה יכול לנשק אותי. הנגיעות החטופות הרטיבו לי את התחתונים אבל מה שמשתק אותי הופך אותי לטרף.