איזו טעות

אני חושבת לאשפז את עצמי כבר זמן מה. אני מספיק ריקה בשביל שיקבלו אותי וימלאו אותי חזרה בכדורים, לפחות עד שיקרוס לי הכבד. רותם ניצחה, אין ספק. היא בטח תשמח לגלות כשתכנס לשלוח לשחר עוד פוסטים מפה. אני לא כועסת, שתדעי, כי בכל זאת, זהו בלוג באינטרנט שבמוקדם או במאוחר גם שחר יכלה לגלות. אני רק חושבת שאת ממש עלובה ופתטית וקטנה. אבל היי, לפחות אנחנו חולקות את אותן התכונות. 

 

מקווה שאטבע בדם של עצמי או שאמות בשנתי. תתפללו בשבילי שלא אקום בבוקר. קשה לי כבר הרבה זמן ולסיים עם זה נשמע כמו פרס שימתיק את המציאות החשוכה הזאת, שכמובן תחדל מלהתקיים. הכל שחור בתוך הראש שלי ואני חושבת שאבדתי ואין מוצא. 

 

 

מסתבר שישנתי שתי אזעקות בשבוע האחרון. קול.

 

עיוות מעוות

באמצע האוננות התחלתי לבכות כי נזכרתי שאני לא יפה. הלכתי לשירותים בניגוב דמעות מטופשות וחרטתי באיזור הצלעות עם סכין יפנית "לא לאכול" כי אני תמיד שוכחת כשאני אומרת את זה לעצמי בקול עמוק ועייף שאני כבר בקושי שומעת. עכשיו כשיש לי תזכורת שחרוטה גם מבפנים וגם מבחוץ אני מקווה שאוכל להחזיק יותר משלושה ימים. אני חושבת שפרקתי קצת את הכתף שלי והרבה את הנשמה שלו. אני שונאת לעשות את זה בלעדיך. הלוואי והייתי פחות פתטית.

 

חרא אורגזמה.

קיבלתי מחזור ארבעשרה ימים אחרי היום שהייתי אמורה לקבל בו. יש בי צד אחד שחושש שגם כשאתחיל לקחת גלולות המחזור שלי לא יהיה סדיר כי פאק מי. ביום שבת הייתי ברמת הגולן וראיתי מלא סוסים וחיילים שנפנפו לי לשלום. מהחיילים רציתי זין ומהסוסים בשר, למרות שלסוסים יש חתיכת חבילה. לא באמת נהניתי, כי שום דבר שאעשה תחת לחץ לא יהיה מספק, אבל לפחות יצא לי לראות את שיי וישבנו על קפו"ר חזק של רמת הגולן. דיברנו על קעקועים והוא אמר שכשהמצב הבטחוני המעפן הזה יגמר הוא יקח אותי להתקעקע איתו. אמרתי לו שאני רוצה לקעקע את השמש והירח מתנשקים על הזרוע כי לא משנה כמה הם רחוקים אחד מהשני ואף פעם לא יהיו יחד, הם בלתי נפרדים. הוא חייך כמו שרק שיי יודע לחייך וזרק לכיווני את מיכל העוגיות. היום אפיתי עוגיות עם גיל אחרי שהיא ראתה שהתבוסה המביכה של ארגנטינה השפיעה עליי. צעדנו יחד למכולת וזו הייתה אחת מהפעמים היחידות בהן הרגשתי כוסית גם כשאף אחד לא הסתכל. ריכלנו על בערך כל יצור שזז והיה לי כיף. גיל היא קרן שמש חדשה בחיי שחבל לי שרק עכשיו גיליתי, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם, לא?

עצמות

אני רוצה שיפסיקו לשאול אותי מה קורה כי זה לא רק "מה" אחד, זה כל "מה" אפשרי שנמצא ביקום והם כולם ממש בתוכי עכשיו והם חונקים אותי למוות אבל אני לא יכולה לשחרר כי הכל תקוע חזק עם מיצי קיבה. לפעמים מקלחות קרות וארוכות של מטאורים תוקפות את עצם החזה שלי ובפעמים אחרות התפרצויות של קרני שמש שורפות לי את הריאות ומייצרות פסולת ואבנים בין הצלעות שלי, ורגע אחרי חור שחור שואב אותי לתוכי וכל ה"מה" שבעולם מעכלים אותי עד שכל מה שנשאר ממני אלו עצמות שבורות שבורות מרוסקות מרוסקות. התפללתי לאלוהים שלי שמהעצמות הטחונות אני אפרח ואתקיים מחדש, אבל אני 99% טינופת ורק 1% נועה. 

 

7-1