זה רע

"אבל אתן תמיד זוכרות את הריח." הסתכלת עליי דרך משקפיים מרובעות ואני הסתכלתי דרך שמשת החלון של הרכב על נקודה מרוחקת באופק. ואז נזכרתי, וידעתי שזה יבוא. ומאז אני לא מסוגלת להריח דבר אחר חוץ מזרע מהול בבושם גברי ממותג כלשהו. ואני לא יכולה לאכול, וגם כשאני אוכלת אני מקיאה בשירותים. כי הריח, כי שכחתי. כל החלקים ישבו במאחורה של המוח במשך שנה וכל מה שהייתי צריכה לעשות, או לא לעשות, היה להרכיב אותם לכדי הדמות הגברית המטושטשת המעפילה עליי מצילה. ובמקום לתת להם להירקב, משהו שם זז והתחבר כאילו מעצמו ועכשיו כל מה שאני חושבת עליו, כל מה שאני נושמת, הוא זרע מרוח בין חלציי. פעם לא זכרתי את הריח, היום אני לא מצליחה לשכוח. כל הריחות בעולם, כל הטוב שנשאר בלחזור הביתה מיום ארוך ולהריח את הסירים של אמא מונחים על הכיריים, או את ריח הבושם שהיא מתיזה בכל בוקר רגעים אחדים לפני שהיא יוצאת לעבודה, או ריח של אחרי מקלחת ושל אדמה טובעת במיי הגשם ושל אקונומיקה ושל עץ רטוב ושל פרווה של חתולים. תוך שבריר שניה, מהרגע שהוצאת את המשפט הזה מהפה, ידעתי. למה לא יכלת לשתוק, למה לא סתמת את הפה. 

dagger

 

אני כל הזמן תוהה מה היה קורה אילו הסיטואציות הקצרות שקטעתי היו נערכות עד סופן. קודם, כשכתבתי לך את המייל ההוא, איזה עכביש חום טייל בין הקלידים של הלפטופ. ישבתי בחושך, אבל הצל שלו נמרח על המקלדת בעזרת האור שבקע מהמסך. אני לא יכולה שלא לתהות מה היה קורה אם לא הייתי שמה לב אליו. אם זה היה יומי האחרון או שזה היה סתם עוד גור עכביש כפרי שאיבד את דרכו. הרגתי אותו. אני אף פעם לא הורגת חרקים, לא יודעת אם זו הצמחונות שמצלצלת לי בתוך האזניים או פשוט כי פעם ים אמרה לי שחרקים מפחדים מבני אדם בדיוק כמו שבני אדם מפחדים מהם, אבל מרחתי אותו על רצפת השיש הלבנה מבלי לחשוב פעמיים. הפראנויה נרגעה אבל הגוף אוכל סרטים כאילו זוהי הסעודה האחרונה שלו. ומה היה קורה לו הייתי נאבקת, האם זה היה משנה דבר והייתי יוצאת ללא פגע, או שמה נקמה היא דבר עמוק וחזק מזרועות דקיקות של נערה בת שבע עשרה.

 

"איך אני יכול להמשיך הלאה כשאת בחיים שלי?" היה המשפט הכי יפה שנאמר לי בתקופה האחרונה. הלוואי, הלוואי ויכלותי. אני לרגע לא מפסיקה לחלום על מערכת יחסים אבל אני לא מסוגלת לנהל אחת. ואני רוצה, אני כל כך רוצה. אני פשוט לא מסוגלת. מה כל זה שווה בלי האינטימיות? ואני לא מסוגלת. כי אינטימיות מבחינתי זה להיות חשופה ואינטימיות מבחינתי זה זין בכוח ואינטימיות מבחינתי זה להתפלל שיגמר מהר ואינטימיות מבחינתי זה לנגב את האיפור המרוח וליישר את השמלה ולנסות לקום ולסבול מכאבי תופת כי מישהו פתח לי את הכוס בלי שרציתי. אני לא מסוגלת, סליחה. אני לא מצליחה לאהוב אף אחד.

 

 

תמיד כתבתי חרא אבל זה כבר מביך.