אני תקועה בעולם שנמצא בין המציאות לדמיון 

רבי נחמן מברסלב הגדיר את החלל הפנוי כמקום תודעתי, בו הספק והוודאות נמצאים זה לצד זה – ויחד עם האדם הם חיים שלושה בדירה אחת. דב אלבוים קרא כך לספרו האוטוביוגרפי. רבי נחמן מדבר על חלל פנוי, בעוד החלל ריק. הוא אינו פנוי. הוא מלא בכלום.

אני חוזר אחורה למקום שגדלתי בו ומנסה להתאקלם. הנה הגינה, המגלשה, הנה אני ואתה, הנה מי שהיינו. אני שייך אבל כבר לא גר פה. כמו דמיון מודרך. רק שאני לא צריך מדריך, אני צריך הורים. אני חוזר לגינה שמזמן שיחקתי בה וחוזר לשחק עם הילד שלי. כאן הוא קרא לי אבא בפעם הראשונה, ומאז אני רק מנסה לענות לו. משתדל כל פעם לענות נכון.

אני מסתכל על הילדים שלי וחושב שהם נותנים לי משמעות. הם לא. הם המשמעות עצמה. הם לא נותנים לי אותה, היא נשארת אצלם. בצעדים גדולים בדרך הביתה, אתה מחפש את מי שהיית. אולי כדי להבין את האדם שנהיית. אני שייך לכאן של פעם ועכשיו אני הרבה אחרי. אולי זאת עייפות. להסתכל כל הזמן אחורה ולהבין שאתה במרחב ללא צדדים. החלל פנוי. הגב תפוס.