5:23

perachmet44 תגובות

השעה 5:23 פור קרייסט'ס סייק ואתה וההוא החלטם שזה לגיטימי לחלוטין לטבוע לי במוח ולהוריד לי דמעות כאילו הן מבול באמצע חודש דצמבר. אפילו שלחתי לאחד מכם אימייל ואחרי חמש דקות על השעון קיבלתי הודעה חזרה שכתובת המייל לא פעילה יותר והלב שלי נפל לתחתונים. וואלה יופי, עזבת אותי והשארת אותי בלי כלים להתמודד. את התקווה שעוד יש מישהו מאחורי הכתובת שברתי לרסיסים ואיתם חתכתי לעצמי את העור. כלב מסריח, לא הייתי צריכה להכניס אותך לחיים שלי מלכתחילה. אבל אתה הרעל שלי, בדיוק כמו כל האחרים. 

 

זה לילה רביעי ברציפות שאני הולכת לישון כשהשמש קמה. הלוואי ואחנק בשנתי. סתם, הכל בסדר. 

 

5:33

44 מחשבות על “5:23”

      • תשמעי, אני מאוד שולט בעצמי ובצורה שבא אני פוגעת בעצמי. אני לא מסכנת את החיים שלי ואני עושה את זה כי זה מוציא ממני הרבה מאוד לחצים וגורם לי להרגיש כאב בצורה מוחשית שזה עדיף על הכאב שמצתבר בתוכי. חוץ מזה שפגיעה עצמית אצלי זה לא רק לחתוך, אני עושה דרים מעבר שאין שום סיכוי שיפגעו בי יותר מאשר לסתם פצע קטן.

        אהבתי

    • אף פעם אל תגידי לי איך אני נשמעת כי את לא יודעת מי אני. אין משהו שאני יותר שונאת מאנשים שלא מכירים אותי פנים אל פנים שחושבים שהם יכולים לנתח אותי רק על פי הכתוב. כן, אני תוקפנית וכן אני יודעת שאת רוצה לעזור וכן אני יודעת שאני חרא של דבר ושזה לא יפה להגיד את זה אבל אני רק אומרת את האמת שלי ועוד שניה אכתוב תגובה נוספת ואגיד שאני מצטערת, אבל לא אשקר ואגיד תודה כי אני שונאת כשאומרים לי שאני שבורה. אף פעם לא להגיד סתם בלי לדעת באמת.

      אהבתי

      להגיב

  10. בסוף מתרגלים לישון עם השמש ולקום איתה.

    אני מניח שלכולנו יש את הרעל שלו, הרעל שמחזיק אותו בחיים גם כשכבר הוא רוצה למות.
    זה הדבר היפה ברעל – הוא מזכיר לנו שאנחנו חיים.
    וכל עוד שכואב זה טוב.

    זה ישתפר, זה יעלם. יהיו עוד רעלים, יהיו עוד כאבים.
    אבל בסוף זה יהיה הרבה יותר טוב.
    מבטיח.

    אהבתי

    להגיב

כתיבת תגובה