עוד פעם

בניתי לעצמי פלייליסט חדש עם שירים (תודות לכמה בלוגרים מופלאים מכאן) ששמעתי פעם אחת בלבד רק כדי שאפקט ההפתעה ישאר יחד איתי וכשהמילים והתווים יזרמו לי אל תוך האזניים אצטרך לפענח אותם ולהקשיב על אמת. עכשיו כשרוני הולך לישון אני מרגישה קצת פחות אבודה. נורא עצוב לי שהוא קרן השמש היחידה שלי והדם שזורם בתוכי והסיבה העיקרית שאני קמה בבוקר, אבל אני אוהבת אותו עם כל הגוף שלי כמו שבחיים לא אהבתי אף אחד, אפילו לא את יואב.     אגב יואב, הבן זונה הזה עדיין זורם לי בוורידים. תחתכו לי אותם ותפתחו טוב טוב ותראו שם יואב קטן מתחבא. הוא כמו זרע של פרח שטמון עמוק באדמה שלא מסכים לפרוח החוצה. רוני אומר שלוקח לי זמן להשתחרר ממנו כי זה היה עמוק וכואב ומדברים עמוקים וכואבים לא משתחררים אחרי יום ולא אחרי שבוע ולא חודש ואולי גם לא שנה. ויואב הזה, הוא חדר אליי קצת יותר ממה שציפיתי. 

 

עוד יואב אחד- השכבה הבת זונה שלי בדיוק חזרה מפולין וכל הבנות הלבנות והמתלהבות עם המצלמות היקרות שיותר גדולות מהראש שלהן החליטו שזה זמן מעולה להעלות את כל התמונות לפייסבוק. אחת מהן ממש נכנסה ביואב והחליטה לעשות לו בוק ויש לו תמונה אחת שהוא מסתכל בדיוק למצלמה ואני בוהה בה כל היום ממש לא בכוונה ואני מרגישה שהוא מסתכל עליי עם העיניים האלו שלו שגם אם ארצה לקרוא להן דוחות לא אוכל, וקורא/קורע אותי וחופר לי בעיניים ובנשמה כמו כלב שחופר בחול ואני מנסה להגיד לעצמי שזה רק יואב שכלוא בתמונה אבל זה יותר קשה מלקלף תפוז. 

 

(בנים לים אבל כאילו לא).