זה לא קשור ל

ראיתי אותך אתמול באוטובוס. זאת אומרת, חשבתי שראיתי אותך. הייתן כל כך דומות. אותו הבלונד המחומצן על שורשים חומים, לק ורוד על אצבעות שבירות, ג'קט ג'ינס וחולצת פסים. היה לכן אותו האף, אבל לא אותן השפתיים. ובכל זאת, ישבתי כמה כיסאות ליד הגרסה הראשונה שלך במושב המוארך בסוף האוטובוס. אבל לא הרכבתי משקפיים, וכל הנסיעה הראיה שלי תעתעה בי וחשבתי שאולי אלו כן השפתיים שלך ושאני רק לא רואה משהו. עמית שימש כחוצץ בינינו, ושם לב שבהיתי בך כל הנסיעה. הוא דיבר איתי, אליי, אבל הייתי עסוקה בלבהות בך מנמנמת על החלון, או במי שזו לא הייתה שנראתה בדיוק כמו שאת נראית מהזכרון האחרון שלי ממך.

תמיד הכל מסתכם בך. מתחיל ונגמר בך. מעגל שנגמר בך. סיפור שתם ונשלם בך. אני לא יודעת איך למחוק אותך ממני. איך להוריד את הרוח שלך מעליי. איך להוציא אותך מהווריד. את כמו דיבוק.