distance equals rate times time

חלמתי עליך רותם. ישבנו אצלך בבית, על המיטה שהכרתי כל כך טוב, וחיששנו כמו שני נהגי משאית, מגלגלות סיגריות בכמות מסחרית, שיהיו. היית מאד יפה; בוגרת יותר. השיער שלך חזר לצבעו המקורי וגם ארך בכמה סנטימטרים. לא חייכת, גם לא הרכבת את המשקפיים שלך. אני, שלא כמוך, נראתי כמו חיה מוכה. עברת מהמיטה לאדן החלון, כשרגלייך הדקיקות תלויות מהמשקוף, זורמות מטה כמו מפל. איפרת את הסיגריה באוויר והאפר נמס בדרך לאדמה. גם האפר שלי נמס, קצת כמו הדמעות שבכיתי. אף אחת מהן לא השאירה סימן על הסדין, כולן התאדו במהירות שיא. לא דיברנו, לא החלפנו מילה, גם כשמאד רציתי לשמוע איך את נשמעת אחרי שנתיים שלא תקשרנו אחת עם השניה. רציתי לומר לך, אני מתגעגעת אליך, חבקי אותי. ובמקום גלגלתי עוד סיגריה ודחפתי אותה בין שפתיי. העשן נעשה סמיך והחדר הפך אפור, ולמרות כל זה לא הייתי מסוגלת להעלים עין.

כשיצאתי לסיור ברימון פגשתי שם מישהי. היא נראתה בדיוק כמוך. נחרדתי כולי, ריאותיי בגדו בי. רציתי לברוח, רציתי להקיא. ואז פנית אליי, זאת אומרת, היא פנתה אליי, והציגה את עצמה. "גאיה, בסיסטית. ואת?" אבל השיער, הגוף הרזה – על סף אובדן שיווי המשקל, תנועות הידיים. לעזאזל, זו נראתה כמוך ואני התנצלתי ופניתי אל כיוון המדשאות וברחתי אל השירותים והקאתי כל תכולתי. אני מפחדת ממך.

בבקשה בבקשה בבקשה לא
בבקשה אל תעשה לי את זה
אני לא אדע איפה לקבור את עצמי
אני לא אדע מה לעשות

 

37 מחשבות על “distance equals rate times time

      • זה לא באמת מגניב לרדת על עצמך, תאמיני לי – אני מומחית בתחום, אבל מנסה לצאת לקריירה שניה.

        אהבתי

      • זה סוג של שריון ששמים על עצמינו בשביל לא לאכזב אנשים, בשביל לא לתת לאיש לרדת עלינו(כי אם אמרתי את זה קודם בעצמי – מה תחדש לי?).
        אני לא חושבת שאת מנסה למשוך תשומת לב, בכלל לא.
        נראה לי שאת די מאוכזבת מאנשים וחוששת להאמין להם.

        (אולי אני טועה או לא מדייקת אבל זו התרשמות ממעט מאוד מידע עלייך והרבה נסיון אישי…)

        אהבתי

      • לא בטוח, אני חזקה באינטואיציות(אולי נסיון מאוד עשיר עם רגשות ואנשים, אולי רגישות מופרזת לסביבה…). ובעצמי ממקום דומה(It takes one to know one…).
        נדמה לי שיש בך הרבה יותר, הרבה פוטנציאל עצור. תפיסה עצמית שלילית מייצרת מציאות, איפה שאת יכולה תנסי לשחרר קצת.

        אהבתי

      • וואי קראתי את התגובה שלך בשמונה בבוקר כי לא נרדמתי אבל לא הצלחתי לכתוב שום דבר כי הייתי עייפה מדיי ולא הצלחתי להתרכז. 
        זה נורא קשה לי לשחרר, בעיקר עם אנשים חדשים/חברה שאני לא מכירה כי לשחרר אומר להפתח באיזה שהוא מובן וכשאני נפתחת אני פגיעה וחלשה ואסור להראות חולשה בשום פנים ואופן כי תמיד יהיה הבן זונה הקטן והמלוכלך הזה שיעשה הכל כדי ללחוץ על הנקודות הכואבות. כשמגיעים עם השריון הזה של השנאה העצמית שהוא כל כך נגלה לעין אף אחד לא מעז להתקרב או לזרוק משהו לא בכיוון וגם אם כן אז כמו שאמרת, מה יש להם לחדש לי? אני מכאיבה לעצמי יותר משכל אפס אחר יוכל איי פעם להכאיב לי, אבל זה לא אומר שלמישהו יש את הלגיטימציה לזה.

        אהבתי

      • אני מאוד מזדהה וזה לגמרי נכון. יש הרבה שקוראים פתיחות כחולשה, פשטות, נאיביות. אני הרבה פחות סגורה כיום כי אני לא נותנת לאף אחד לקבוע לי את הערך העצמי שלי, ובכל זאת יש רגעים של נסיגה…כשכבר התחלתי להאמין באנשים ופתאום אני מקבלת משום מקום סטירה מצלצלת, אכזבה צורבת, ואני תוהה – מה הטעם. אז לפעמים אני נסגרת אבל מתאמצת מאוד להיות טובה לעצמי, לא לתת לאנשים להתעסק לי בראש, לזכור מי אני. ולפתוח את הלב כשאני מקבלת אנרגיה חיובית ממישהו, להאמין מכל הלב למרות שזה מסכן אותי כי אני מחושלת מספיק כדי להתמודד עם זה.
        זה איזון מתמשך שכזה… בעיקר אמונה עצמית. קודם כל לסמוך על עצמך.

        אהבתי

      • אני לא יודעת אם זה לתת למישהו לקבוע את הערך העצמי שלי כמו שזה לתת לו להשפיע ולהכנס לי לראש ולפרק שם חלקים ולהרכיב מחדש בצורה הלא נכונה. זו בדיוק הסיבה למה אני לא סומכת על אף אחד. (ז״א, אני כן, אבל רק על מעטים מאד. בדרך כלל אלו שאומרים את האמת בפנים) נפתחתי בפני אנשים וכשהם לא ידעו איך לאכול אותי הם ברחו והשאירו אותי ככה אבודה ומבולגנת. זה קרה לי יותר מדיי פעמים בתקופה האחרונה. הרגשתי שאני סומכת על מישהו, נפתחתי, סיפרתי לו דברים שרק מעטים ידעו ובום הוא נעלם. אז זין שלי לתת למישהו להכיר את כל הצדדים בי כי אף אחד לא נשאר עד הסוף. כשנכבים בלי סוף פעם אחר פעם מאבדים אמון באנשים ולפעמים זה בלתי אפשרי אז אני מזייפת. 
        איך את מצליחה לסמוך על עצמך? 

        אהבתי

  1. מכירה את התחושה. לא מזמן פגשתי מישהי שהייתה דומה מאוד מאוד לחברה שהייתה לי פעם (האמת הכרתי אותה מישרא) והייתי נורא בהלם. דווקא תחושה נחמדה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s