distance equals rate times time

חלמתי עליך רותם. ישבנו אצלך בבית, על המיטה שהכרתי כל כך טוב, וחיששנו כמו שני נהגי משאית, מגלגלות סיגריות בכמות מסחרית, שיהיו. היית מאד יפה; בוגרת יותר. השיער שלך חזר לצבעו המקורי וגם ארך בכמה סנטימטרים. לא חייכת, גם לא הרכבת את המשקפיים שלך. אני, שלא כמוך, נראתי כמו חיה מוכה. עברת מהמיטה לאדן החלון, כשרגלייך הדקיקות תלויות מהמשקוף, זורמות מטה כמו מפל. איפרת את הסיגריה באוויר והאפר נמס בדרך לאדמה. גם האפר שלי נמס, קצת כמו הדמעות שבכיתי. אף אחת מהן לא השאירה סימן על הסדין, כולן התאדו במהירות שיא. לא דיברנו, לא החלפנו מילה, גם כשמאד רציתי לשמוע איך את נשמעת אחרי שנתיים שלא תקשרנו אחת עם השניה. רציתי לומר לך, אני מתגעגעת אליך, חבקי אותי. ובמקום גלגלתי עוד סיגריה ודחפתי אותה בין שפתיי. העשן נעשה סמיך והחדר הפך אפור, ולמרות כל זה לא הייתי מסוגלת להעלים עין.

כשיצאתי לסיור ברימון פגשתי שם מישהי. היא נראתה בדיוק כמוך. נחרדתי כולי, ריאותיי בגדו בי. רציתי לברוח, רציתי להקיא. ואז פנית אליי, זאת אומרת, היא פנתה אליי, והציגה את עצמה. "גאיה, בסיסטית. ואת?" אבל השיער, הגוף הרזה – על סף אובדן שיווי המשקל, תנועות הידיים. לעזאזל, זו נראתה כמוך ואני התנצלתי ופניתי אל כיוון המדשאות וברחתי אל השירותים והקאתי כל תכולתי. אני מפחדת ממך.

בבקשה בבקשה בבקשה לא
בבקשה אל תעשה לי את זה
אני לא אדע איפה לקבור את עצמי
אני לא אדע מה לעשות