היינו נינג'ות

וואי היה לי חלום אדיר. חבל שאין איזו אופציה כזו להקרין את החלומות מהלילה על הקיר דרך העיניים או משהו, או להוציא איזה כרטיס זיכרון מהפה ולהכניס לאיזה מכשיר, תמיד ההתחלה מעורפלת, זה היה מגניב להזכר. בכל אופן, חלמתי שאני ואבא שלי עוברים לגור באיזה בניין דירות חדש ומפואר כזה לסוג מסויים של אנשים. אני לא זוכרת אילו אנשים אבל אם אני לא טועה לכולנו או רובנו לפחות היו כוחות מיוחדים או איזה משהו ייחודי בתוך הראש. היינו מלא אנשים וחיכינו שיקריאו את השמות שלנו ולאילו דירות אנו שייכים. אבא שלי ואני לא היינו באותה הדירה, אני הייתי בדירה עם כל מני נשים ואבא בדירה עם כל מני גברים שנראה כאילו הוציאו אותם מיאקוזה או מהמאפיה האיטלקית. כל הגברים לבשו חולצות פסים מכופתרות. גם אבא שלי נראה אחרת; יותר צעיר ויותר אפל כזה. משהו בפנים שלו הזכירו פנים של זאב רעב. יש כאן חלק שאני לא זוכרת אז אני אקפוץ לחלק הבא שעולה לי. נודע לי שבדירה של אבא יש גופה במרפסת. אף אחד לא ידע מי הוא או מה קרה לו, אבל על הגוף שלו היה סוג של חותמת, מין סימן היכר כזה של איזו חבורה כלשהי. הגעתי לדירה של אבא ושאלתי אם אני יכולה להסתכל על הגופה כי אף אחד לא פינה או נגע בה. צעדתי אל עבר המרפסת, מבועתת. חלון ההזזה היה סגור ונעול, ואני נעמדתי מהצד החיצוני והסתכלתי. הוא שכב שם כמו דג שייבשו במשך שעות. כל הפנים שלו היו מפוצצות, מלאות דם יבש. הייתי מבועתת אבל לא יכולתי להפסיק להסתכל. אז הוא התחיל לזוז, לקפל את האצבעות ולמצמץ. הוא ירק קצת דם ואני נבהלתי. קראתי לאבא שלי שקרא גם לשאר הגברים בדירה והסתכלנו עליו כולנו. לא זוכרת מה עשינו איתו, אבל הוא לא הופיע יותר בחלום. אני זוכרת שעם הימים שמענו על עוד רציחות, בעיקר של גברים מסויימים. אז זימנו אותי ואת אבא שלי לשיחה. הכל נראה נורמלי על פני השטח, אבל באיזה שהוא שלב בשיחה שלהם ראיתי שעל השולחן הייתה רשימה עם כל מני שמות של אנשים, חלקם מחוקים בקו וחלקם מוקפים בעיגול בצבע אדום. הצצתי שוב וראיתי את השם של אבא שלי מוקף בעיגול, ולמטה, את השם שלי, כתוב באותיות ענק, גם הוא מוקף בעיגול. לפני שהספקתי להזהיר את אבא שלי, שני הגברים שישבו לפנינו שלפו שני אקדחים וחגורה כזו של כדורים (?), הם רצו משהו ספציפי שאני לא זוכרת. אבא שלי ניסה להרגיע אותם, אבל אחד מהם מייד ניתר עליו, כשבמקום רגליים היו לו חרבות סמוראי חדות. בזמן שאבא שלי נאבק, הבחור השני החל לרדוף אחריי. אני זוכרת שבאיזה שהוא שלב הוא וויתר, ואני צפיתי בשני הגברים נלחמים באבא שלי מהצד. פתאום שניהם היו לבושים במין שריון של סמוראים. לאחד היה שריון סגול ולשני כחול, ושניהם שלפו חרבות סמוראי חדות וארוכות שיכלו לחתוך את אבא שלי בשניה. אבל אז אבא שלי גם היה לבוש במין שריון כזה, אחד שחור, והוא נראה פי אלף יותר badass מהשאר. הם נלחמו שם עם חרבות ושטויות והוא עם החרב שלו חתך להם את השריון והיה שם איזה קרב אפי מגניב. בסוף הוא חתך את שניהם לשתיים ואני גיליתי מי הוא אבא שלי באמת. ושלמרות שהוא אשכנזי מת הוא גם סמוראי חזק בטירוף. אחרי שזה נגמר עברנו שנינו לבית קטן בפרברים.