shoreless

זה מרגיש כמו חשמל כשאני לידו. זה קשה להיות עשרה ימים אחד בתחת של השני ואז לא להיות בכלל, ובסוף השבוע הוא טס שוב ולא בא לי כלום חוץ מלישון בתוך החיבוק שלו. הוא קנה לי כמה חוברות קומיקס בברלין וזה היה הדבר הכי טוב שהוא איי פעם עשה בשבילי. זה קצת דבילי להסביר לאנשים כמה לנייר הזה יש ערך עבורי, וגם הוא לא הבין בהתחלה, אבל כל מה שהוא היה צריך לעשות בכדי להבין, היה להסתכל על החיוך שלי כשנכנסו לחנות. יש לי עכשיו ארבעים ושתיים טאבים פתוחים בcomic vine ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה. התחלתי כבר סדרה אחת מאלו שקנה לי וזו סדרה שפעם הורדתי ומיד מחקתי במחי יד כי זה הרגיש לי כמו פשע. אני באמת אוהבת כל תא בילדון הזה, כל שערה, כל נקודת חן. את הגומה הימנית המושלמת שלו, את חצי החיוך שלו. אין אני בלי הוא ולהיפך. כשישבנו על מדרגות הדום הוא נשק לי באף ולחש לי משהו על כל השנים שהוא רואה אותנו מטיילים יחד, ובאותה השניה שנגמרה הלחישה, כל הרגשות שאי פעם הרגשתי כלפיו הסתכמו לרגע אחד קצרצר, והרגשתי את הכל שוב. והתרגשתי כולי. ונצמדתי אליו, וזה הרגיש כמו חשמל.