3 ו4

השראתי את דניאלה בגלל החיוך שלה. לא היינו חברות בתיכון. היא הייתה במגמת אמנות ואני במוזיקה, ואלו נחשבו כשתי מגמות אויבות מסיבה שאז לא הבנתי. אבל לפעמים הייתי עולה לחדר אמנות בשביל סכינים יפניות או סתם בשביל לצייר בצבעי מים, והיא הייתה שם. היה לה את החיוך הכי יפה בעולם, גם אחרי שהפנים של אחיה הקטן עלו באש. באמת, חיוך רחב שחושף שיניים לבנות מגושרות של ילדה בת שתיים-עשרה. היא נראתה כאילו מישהו צייר אותה. כל היופי בה היה שהיא הייתה מאד נחמדה, תמיד. ותמיד צחקה מהבדיחות שלי, למרות שלא היינו מדברות הרבה. מאד אהבתי אותה, אפילו כשלא היינו קרובות או דומות. החיוך שלה יכל להאיר את הסמטאות הכי חשוכות. לא פגשתי בה הרבה זמן, אבל בתערוכה הסופית שלה בשנה האחרונה ללימודים, לחצתי לה את היד והודתי לה על תערוכה נפלאה. אפילו אמא שלה חייכה אליי ונראתה כמו דניאלה בגדול. היה נראה שהחיוך של אף אחת מהן לא הושפע מהעובדה שלאח הקטן של דניאלה כבר אין פנים. 

 

גם לגיל היה חיוך נפלא. אני זוכרת ימים בבית הספר שהיינו נרדמות על הדשא, או ימים אחרים שהיא הייתה נשענת על הירך שלי וחולקת איתי חטיף בריאות. את גיל אהבתי מאד, אהבה כזו כמו בין אחיות. היא הייתה הורסת מצחוק וגם כן צוחקת מכל הבדיחות שלי ותמיד אומרת שאני בת האדם הכי מצחיקה שהיא פגשה. תמיד הייתי מאחרת לשיעורים בגללה, כי הבעיה של גיל הייתה שלפוחית שתן קצת איטית. היא הייתה נכנסת לתא השירותים ויוצאת רבע שעה אחרי. היא לא ידעה להסביר את התופעה, אבל כל הזמן צחקתי עליה שהיא יכולה להכנס לספר השיאים של גינס על ההשתנה הכי איטית בעולם. כל המורות ידעו על הבעיה הזו וכולן היו בסדר עם זה, חוץ מעינב המורה למוזיקה. יום אחד איחרנו לשיעור שלה כי גיל השתינה בערך עשרים דקות, וכשהגענו לכתה ופתחנו את הדלת, עינב מיד ביקשה הסברים. גיל אז הייתה צריכה לעמוד מול כל הכתה ולהסביר למורה שזה הרי דבר ידוע, הבעיה הבריאותית שלה. גיל קצת גמגמה מהמבוכה, אבל עינב התעקשה שגיל תרד לפרטים. אז גיל החלה, "עינב… זה לא היה בכוונה, זה פשוט ש… יש לי בעיה בשלפוחית השתן, לוקח לי הרבה זמן, ו…" באותו הזמן חשבתי אולי גם לנסות להצדיק את האיחור שלי בפני הכתה, אבל לא היה לי אכפת מספיק. אחרי שגיל סיימה להתברבר בפני כל, עינב אז החליטה להושיב אותנו מחוץ לדלת עד לסיום השיעור. גיל יצאה מהכתה קצת מושפלת ואני צחקתי. ישבנו על יד הדלת בזמן שבפנים התנגנה לה מוזיקה מתקופת הבארוק, ושמענו מוזיקה באזניות יחד. עד סוף השיעור כבר נעלמנו. זה היה יום טוב. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s