מר וואן

את מרוואן אספתי בצומת הראשונה לכיוון היציאה מהכפר. לא כל כך זכרתי אותו אבל אחר כך עם המבטא כבר הבנתי שהוא היה המנקה שהזיז לי את המיטה לפני עשר שנים ומאז ועד היום יש רווח עצום בין המיטה לקיר שאני ממלא עם כריות. שנאתי אותו בגלל הרווח הזה וגם ביקשתי ממנו שיצמיד את המיטה חזרה לקיר אבל הוא ענה שבשבוע הבא בכל מקרה יצטרך לנקות שם שוב אז מה הטעם. הוא גם היה אוסף את כל בובות הפרווה שסבתא קנתה לי אל תוך שקיות אשפה כחולות ובכל פעם הייתי צריכה לסדר אותן מחדש. כעסתי אז שהוא חנק אותן בשקיות אטומות, חשבתי שזה לא המקום של הבובות היקרות שלי. באותו היום שהוא עלה על הרכב של אמא ניסיתי לשבור את הקרח באיזו שיחה קלילה אבל במקום הוא המיס אותו בדמעות קורעות לב. גם בלי ששאלתי הוא סיפר שאשתו נפטרה ושהוא לבד ועצוב לו וכואב לו ושאין לו עבודה. הזמנתי אותו לנקות אצלנו ובפנים אפילו היעזתי לחלום שאולי הסיוט שלי יגמר והרווח הארור שנפער אז לפני עשר שנים יסגר כבר. אמא שלי עד היום אומרת שהוא עם הידיים הפועלות שלו יכל לעקור סלעים מהאדמה ומיטות מקירות. אמא שלי אהבה אותו מאד כי הוא היה אז כה גבוה והגיע אל כל קורי העכביש בתקרה וגם עשה יופי של רצפה ותריסים. תמיד הבית היה נקי ונוצץ והשם שלו היה השם הכי מדובר בכפר והמספר שלו היה עובר מאמא קרייריסטית אחת לאמא קרייריסטית שניה. הוא סיפר לי שאחרי שאשתו נפטרה הוא עבר אירוע לב קל ובמיטת החולים הקרה חשב להרוג את עצמו, אבל מיד התחרט וכעס על קלות דעתו, וחבל על הבגדים והאקונומיקה וכל זה. הוא בכה עד שהורדתי אותו באחת הצמתות ואמר שאמסור לאמא דרישת שלום חמה, מסרתי לו אחת חזרה בדיבור מעט רובוטי. הוא בטח לא יבוא גם הוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s