mood

ערימות של חרא מהעבודה:

כשאומרים לי שאני לא טובה מספיק עשר פעמים זה מחלחל ואז כל מה שאני עושה זה חרא והכל לא מספיק טוב ואני בורחת לשירותים. באמת בורחת לשירותים. במצבים שהלחץ גובר עליי אני מבקשת לצאת להשתין ואז יושבת בתא השירותים איזה חמש דקות ומקווה שאף מנהלת או זכיין שם לב. אין לי כוח לדרמות ואין לי כוח למשחקי אגו ואין לי כוח לעובדות צהובות ואין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח. הרגעים הכי קשים הם נשיקת הפרידה מהסופש הארוך עם עמית ותחושת השאיבה הזו אל תוך שבוע עמוס ומסריח מפירות רקובים. אשכרה כמו להשאב אל תוך חור שחור ולקוות שהעצמות לא יטחנו בדרך. ג'סיקה הבת של אלף זונות כנראה (ואני גם מקווה בשבילה) אנלפבתית אז היא דפקה אותי מאחורה ונתנה לי להפריד עלים כמו תאילנדית בשמש, במקום לשים אותי בעמדת הברמן. רציתי לדפוק לה את כל הסכינים בסניף בגולגולת המכוערת שלה. בסוף הפרדתי חרקים מעלים כמו כלבה מושפלת. באמת רציתי לחתוך עמוק כדי לעוף משם כמה שיותר מהר. שונאת אנשים. שונאת יוגורט. שונאת הכל. זדיינו לי מהחיים כבר. 

פלוססס שחזרתי בפאקינג מונית כי האוטובוס המזדיין החליט לא להגיע ולא היה לי כוח להתקע באמצע פתח תקווה עד שש והנהג היה מחורבן והפנים שלו היו מחורבנות והמחיר שהוא דפק לי היה מחורבן אז שילמתי לו בשקלים ואילצתי אותו לספור שקל שקל. חרא.  

2 מחשבות על “mood

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s