twilight coda

היום הפרנויה מאד השתלטה עליי ולא הפסקתי לבכות. אני יודעת שאם עמית פיזית היה כאן זה היה אחרת, אבל זה קשה לי כשהוא שם ואני פה ואני לא יכולה לסגור את הדלת הזו במוח שלי. זה באמת בלתי אפשרי לי לגרש מחשבות שווא פרנואידיות וזה עושה לי רע ואז אני עושה לבייב רע כי רע לי ואז הכל מתבלגן ומתפורר וצריך לבנות מחדש. כתבתי לו בווצאפ שאני מפחדת שאני אגיע למצב שבו לא אוכל להיות איתו עוד בגלל הפרנויה והוא ענה בתשובה שהוא לא מתכוון לוותר עליי ושנעבור את זה יחד. אני לפעמים לא יודעת כבר מה לחשוב. לא יודעת להבדיל בין הטוב לרע ובין מה אמיתי ומה רק סכיזופרניה פרנואידית. זה קרב של ענקים וזה קורע אותי כי מצד אחד יש חלק שבור שהוא לא בסדר במוח שאומר לי שעמית לא אוהב אותי ורק משתמש בי ואז יש את עמית ואת המילים שהוא אומר ואת המעשים שהוא עושה ואת האהבה שהוא מפגין. זה פשוט שזה הרבה יותר קל כשזה במישור הפיזי, כשאנחנו עור לעור והאצבעות שלו מהלכות לי על הירכיים או הבטן או כשהוא פורם לי קשרים בשיער ומשמיע לי שירים ויש לו ניצוצות מתחת לעור שאפשר לראות. כשאנחנו מתנשקים ואי אפשר להפסיק ואני שמה עליו ראש והוא אוחז בי ומכיל ומחזיק ולוחש מילים נעימות כמו רוח. זה הרבה יותר קל כי צ'טים ווצאפים זה מונוטוני ורובוטי וקר ואין לי את האישור בעינים שלו שהכל בסדר. אז הפרנויה מזדחלת כמו בת של אלף זונות וזה קשה וכבר התחלתי לחפש פסיכולוגיים אבל הם אומרים שגם זה לא יצליח לתקן אותי. 

 

 

עכשיו בייב קנה לנו כרטיסים לסטיבן ווילסון באמפי שוני ואני מתרגשת נורא כי חשבנו כבר לנסוע לבנימינה לכל הסופש ולשכור לנו צימר וזו תהיה הכנה קטנה לגרמניה ואני מתרגשת מהכל. אף פעם לא טסתי ואני מאושרת שהפעם הראשונה שלי תהיה איתו וזה עושה לי ממש נצנצים בלב ובעיניים. הוא כזה שווה כשהוא מתקן דברים ומוצא פתרונות ומחשב מספרים בראש וגם נורא עושה לי את זה כשהוא קורא מפות ומזיין את כולם במשחקי המחשב המטופשים שלו ומזיין אותי.