לירדן אין כל כך תפיסה של מוות. אני חושבת שהיא לוקחת את זה קשה יותר כי היא אף פעם לא הייתה קרובה לחושך הזה. אני גם לא הייתי הרבה במקום הזה. רק פעם אחת כשבלעתי כל מני כדורים לפני הבגרות בספרות. תמיד חתכתי עמוק אבל לא עמוק מספיק כי פעם אולי בשנה שעברה מישהו שאל אותי מה אני רוצה לעשות לפני שאמות ועניתי שאני נורא רוצה ללטף נמר. עוד לא ליטפתי נמר. נסענו היום לבקר את סבתא בבית האבות והיה שם ריח של פולידין ומרפאת שיניים ורציתי לבכות. מזל שסבתא לא מודעת לכלום, מזל שבתוך המוח שלה היא ישנה או נלחמת. אבא העלה כל מני סיפורים על איך שסבתא הייתה קונה לו סיגריות ומחביאה בארון במזנון ושסבא ניסה להתאבד פעם. צחקנו. ברכב ירדן אמרה שאני שומרת עליה ושבלעדיי היא לא הייתה מסוגלת וגם לחצה לי חזק את היד. רציתי להאמין, אבל כבר לא כל כך אכפת לי מכלום. חוץ מזה שהיא לקחה לי את הוואנס השחורות והן בצפון עכשיו. כשנכנסנו חזרה לכפר אבא אמר שהרכב של לירון חונה ליד אחד הבתים ברחוב המקביל לנו וביקשתי ממנו שיזמין את לירון כבר כי אני מתגעגעת. לירון גידל אותי וגם עשה חוף לחוף עם אבא בארצות הברית. אני נורא אוהבת את לירון, אולי יותר מכל החברים האחרים של אבא. יש לו זקן ארוך ועיניים כחולות ותמיד הוא לובש ג'קט ג'ינס ונראה כמו בוקר מודרני. אני נורא מאד אוהבת אותו. אני מתגעגעת לחום של החיבוק שלו, מתגעגעת אליו עד דמעות. עד להתפוצץ. אבא סיפר גם שהבן שלו, רן, יצא להסתובב ולא חזר. בסוף מצאו אותו ליד הבית של הסבא והסבתא ולקחו אותו חזרה לגהה למחלקה הסגורה. אני זוכרת אותו טוב מאד יושב על הפסנתר וחצי עירום בחדר שלו. הייתי מתה להכנס לו לראש, הייתי מתה להיות מיטה אחת לידו באשפוז. הוא סוג של גאון שאיבד את הדרך. אולי בגלל זה הוא יצא להסתובב. לירדן אין כל כך תפיסה של מוות. היא דיברה על איך שאלצהיימר מחזיק אותך חיי גם כשמבפנים אתה מת. אבא וירדן חייכו. חשבתי שזה קצת אסון, לראות את סבתא מתנוונת כשהמוח לא מוכן לשחרר. אני מקווה שהיא לא סובלת מדיי. העיקר שאבא מאושר עכשיו, זה הכי חשוב. לירון לא יבוא.
psychosphere 