זה הרבה יותר קל כשזה נעשה במישור הפיזי. כשהאצבעות שלו מחליקות לתוכי ואני מתלטפת כמו חתולה טובה. זה הרבה יותר קל כשהזקפה שלו עומדת איתנה לתפארת, מוכנה לקרוע כל בד מעליו, וכשהזרועות שלו כבר מוכנות לקלף ממני שכבה-שכבה. וכפות הידיים מחליקות והעור מזיע והאור מעומעם והאישונים כאילו מרקדים מרוב התרגשות. כשהוא עושה את הצעד הראשון אל מחוץ לדלת, הגלגלים בראש כבר מתחילים לעבוד וזו עבודה קשה ומייגעת להפריח את כל ניצני המחשבה. אז אני שולחת תמונות, ומדברת על מין, ומעמידה לו למרות שהוא עייף, ושואלת אם הוא חושב שאני סקסית למרות שהעובדה שאני לא מאמינה לו לפעמים מעליבה אותו. כי זה מאד קשה כשהמוח עוד אוכל סרטים מהתקופה שש' שלט עליי. כי מבחינתי אני גוף ואני פסולת אם אני לא משרתת. שנה הייתי בטיפול ושנה בלעתי ארבעה כדורים כל בוקר וכלום לא קרה. הטראומה מקוננת בי כמו אמא עורבת שלא מוכנה לעזוב את הגוזל שלה. 

 

 

ההתעלסות היא פנימית.