אולי לא תבינו

22/3

 

הלב שלי כבד והעצמות שלי מושכות אותי מטה. אין לי עמוד שדרה כשזה מגיע לריבים. אני אתרפס ואתחנן שיסלחו לי כדי שהסבל יגמר לפני שהתחיל. אבל הוא כעס ואני פגעתי בול במקום הנכון והחרטה נמשכה מספר ימים שלמים והסדקים כבר החלו ליצור בתוכי שקעים. התרפסתי והתחננתי והתנצלתי, אבל הטכניקות לא עבדו. וזה לא שהוא איזה שפן נסיונות שלי. אני לא מניפולטיבית כמו שאחיו הבכור שאל, אבל אני מסוגלת לעשות דברים קיצוניים כדי להסיט את הכעס שלו למסלול אחר. כי עמית אף פעם לא כועס, ופתאום יצאה ממנו אש כזו רותחת שנראה ששמר עמוק בבטן התחתונה. זה כאב לשנינו, אבל אני שלא כמו עמית, יודעת איך להפוך כאב נפשי לכאב פיזי. נעצים, סכינים, שבבי עץ. חתכים זעירים בכף היד הספיקו עד שהוא ענה. פניתי אליו בזמן שהתבשל בלהט הקרב, אבל הסברתי לו שאין לי אף אחד אחר לפנות אליו. הוא מיד התרכך, נעשה לשלולית של רגשות. לא התכוונתי לרכך אותו, לא התכוונתי לגרום לרגשות שלו לחוג סביבי, אבל הייתי במצוקה והבטחתי לו שבכל פעם שארגיש את הצורך לפגוע בעצמי, אני אפנה אליו. שזה כזה אבסורד כשאני חושבת על זה עכשיו, כי הוא בן הזוג שלי, וכשדנו בריב אחרי שהשלמנו הוא אמר לי שאני יכולה לפנות אליו בכל נושא, גם אם אנחנו באמצע לקלל אחד לשני את הצורה. אני אדם מאד קיצוני ועמית יודע את זה. במעשים שלי, ברגשות שלי. קיצונית כשזה מגיע לאהבה וגם לאלימות. לכן פניתי אליו רק אחרי החתך הראשון. אבל החתך היה כה זעיר ושטחי שבשעות שבאו אחריו הוא כבר החל להחלים. 

 

ביום שאחריו, אחרי שחזר מהבדיקה בבית החולים, סיפר לי שעל יד הקפיטריה יש חנות מתנות עם פרחים ושוקולדים וחיות פרוותיות והוא נכנס אליה כדי לחפש לי איזו בובה ורודה. לא האמנתי שהוא יחשוב אליי גם כשהוא כועס. פנים מול פנים הוא גם סיפר לי שבכל פעם שאני בוכה בטלפון, גם כשהוא פגוע או כעוס, הלב שלו נעשה כבד כמו שלי. זו אהבה.