אני חושבת שהוא הופך אותי לאדם רגוע יותר. לפני שהכרתי אותו הייתי אדם מאד כועס ומאד מלא בשנאה. כעס שנאגר בי במשך שנים ונערם במעלה הגרון, אז כל פיפס מוציא אותי מדעתי. עלינו לאוטובוס דחוס השבוע ועמדנו כולנו כמו סרדינים כשהנהג המשיך להעלות עוד ועוד נוסעים. בחורה אחת שישבה על הספסל אמרה לי ביהירות כזו, "את נוגעת בי". הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי. נשמתי. בכל זאת אמרתי לה בלגלוג שאני לא נוגעת בה, אבל אם זו הייתי רק אני, אני יודעת שהייתי פותחת פה שהיה משאיר את שלה פעור. לא כי חונכתי לא בסדר, להפך. אני חושבת שזה כי אני ברוב הזמן מונעת מכעס. אבל כשאני איתו, כשהוא מחבק אותי, כשהוא רק מסתכל עליי, הכל נעלם. הוא כמו תרופת קסם כזו, ואני מוקירה אותו.

 

אבל מצד שני, כשאנחנו יחד בפוגו אנחנו מזיינים את כולם. 

(למרות שאתמול בהופעה הוא מאד הרגיש שהוא צריך לשמור עליי מכולם כמו על ניצן שרק יצא. באמצע ההופעה הלכתי לשירותים בלי לומר לו וכשחזרתי הוא אחז ביד שלי כל כך חזק שהרגשתי את הדאגה שלו עוברת ממנו אליי. הוא מאד מרגיש את הצורך לגונן עליי מפני גברים. וזה בסדר, זה לא מקנאה וגם לא נעשה בטעם רע. אני שמחה שאני יכולה לנשום בפעם הראשונה בחיים. לא הרגשתי בטוחה כך מעולם)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s