היום בארוחת ערב אבא שלי אמר לי שאני ערבוב של הישראלי היפה וזה נורא החמיא לי למרות שלפעמים אני יכולה להיות אדם מאד רע. אבל אני משתדלת לעשות טוב. משתדלת להרים זבל מהרצפה ומלכתחילה לא לזרוק כלום על הרצפה כי פעם קראתי איזה משפט בפייסבוק שאת הזבל שאנו זורקים על המדרכה מנקה מישהו שיכול להיות אבא שלי וזה חלחל מאד עמוק. גם לסוסים אני משתדלת להיות טובה למרות שלפעמים צריך להתנהג במיליטנטיות אפילו שאני שונאת את זה כי מאחורי החיצוניות המחוספסת הזו עומדת ילדה שעוד לא התבגרה לגמרי וכפות הידיים שלה עוד רכות. לפעמים אני מתחצפת ומתנצלת מיד כי זה לא בסדר אלא אם כן אני ממש כועסת. ואני כועסת המון ומקללת כמו מלח אנגלי אבל אני משתדלת להיות טובה ולעשות טוב גם כשלא טוב לי. כמו להתחלק כשיש קצת ולא לשקר ולעזור איפה שאפשר ואף פעם לא לאחר לעבודה.
מה עושה לי טוב?
כשעמית מסתכל לי בעיניים ואני רואה ניצוץ בעיני השקד הדבשיות שלו ואני יודעת שזה תמיד היה אמיתי. פרחים שצומחים בפרדס על יד עצי התפוזים והכלבה של השכנים שתמיד קופצת עליי כשאני עוברת דרך החצר שלהם ולהאכיל חתולי רחוב ולנסות להתקרב ולהבריח אותם בטעות. והריח של המיץ של התותים שנשאר בקערה ולישון בצהריים ולחלום על החווה מרחפת בחלל ולהיות היחידה באולם הקולנוע. להתחלק כשיש קצת
psychosphere 