וידאו ב-psychosphere

–

לפעמים אני קצת נכבית כשאנחנו בסביבת ההורים שלו כי לפעמים אני מפחדת לומר מילים לא טובות או לא בסדר או לצחוק בקול רם מדי אז אני נועלת הכל בפנים ורק כשאנחנו עולים לחדר שלו זה בסדר לפתוח הכל ועמית אומר שזה מתסכל שהוא לא יכול להבין ואני מבינה אבל אחרי שאכלנו והמדיח היה פתוח שמתי את הסכין במקום של הסכום ואמא שלו העירה לי שהמדיח בכלל נקי אבל איך אני יכולה לדעת כשאצלנו אין מדיח ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי והלוואי והייתי קצת כמו ירדן במצבים האלו ובמקום להסמיק להשחיל איזו בדיחה על מושבניקים ולעלות במדרגות כמו מלכה ולהרגיש מלכה ולדבר כמו כולם אבל אין לי את זה אבל הכל בסדר כי יש אהבה וכשיש אהבה זה לא משנה אם החזרתי את התפוח למגירה של הירקות 

נכון?

–

סיפרתי לו בטלפון שחתכתי והוא אמר שצר לו שעברתי את זה לבד ושאם הייתי מספרת לו ביום שפגעתי בעצמי הוא היה שם לתמוך בי אבל אני דפוקה בכל כך הרבה מובנים שאפילו להוציא מילים מהפה זו מלכודת בשבילי

–

(אבל הכל באמת בסדר כי אני מאוהבת בו בכל מובן אפשרי שקיים ואני יודעת שגם הוא והוא גורם לי להרגיש כאילו אני צפה ומגמיר אותי חזק ומלטף אותי תוך כדי שינה ומזכיר לי שאני טובה ויפה ונאהבת והוא צ'ופי קטן שלי ואני אוהבת אותו יותר מהכל וזה הדדי מההופעה של אלססט והוא טוב אליי והכל בסדר צריך לזכור לנשום)