לא מזמן כשסיימתי להוביל שיעור רכיבה חשבתי ללכת לשבת לסבא על הקבר כי הרגשתי רע. ממש רע. מהימים האלו שהגועל נערם בבית החזה ומכביד עליו. לפעמים אני מרגישה רע משטויות שקרו בטעות כמו שבאחד השיעורים מעדתי על הרגל של אור והיא בכדי לאזן אותי הייתה צריכה לתפוס אותי בגב וזה הרגיש לי לא בסדר כי באחת השיחות הראשונות שלנו היא סיפרה לי שהיא לא כל כך אוהבת מגע. או שהיום מיהרתי לשיעור ואחת התלמידות ביקשה שאעזור לה לפתוח את הקסדה כי היא לא הצליחה אבל הייתי חייבת ללכת ואמרתי לה שאין לי זמן כרגע. או כשיצאתי מהמשרד בלי לומר לאור שאני הולכת. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s