לא מזמן כשסיימתי להוביל שיעור רכיבה חשבתי ללכת לשבת לסבא על הקבר כי הרגשתי רע. ממש רע. מהימים האלו שהגועל נערם בבית החזה ומכביד עליו. לפעמים אני מרגישה רע משטויות שקרו בטעות כמו שבאחד השיעורים מעדתי על הרגל של אור והיא בכדי לאזן אותי הייתה צריכה לתפוס אותי בגב וזה הרגיש לי לא בסדר כי באחת השיחות הראשונות שלנו היא סיפרה לי שהיא לא כל כך אוהבת מגע. או שהיום מיהרתי לשיעור ואחת התלמידות ביקשה שאעזור לה לפתוח את הקסדה כי היא לא הצליחה אבל הייתי חייבת ללכת ואמרתי לה שאין לי זמן כרגע. או כשיצאתי מהמשרד בלי לומר לאור שאני הולכת.