ביקשתי לשלוח לך מייל. אני לא חושבת שאת יודעת שאני יודעת שזו את. אבל גם את יודעת לא נראה שזה מפחיד אותך יותר. אבל את יודעת מה? גם אותי זה לא מפחיד. אני לא מפחדת ממך עוד, למרות שהרוח שלך רודפת אותי שנים. בסך הכל את לא חייבת לי כלום כמו שאני לא חייבת לך, אבל הייתי רוצה לסדר את הבלגאן ואולי לשכוח ממך אחת ולתמיד. חוץ מזה שיהיה מעניין לדעת לאן החיים שלך פנו כששתינו נפרדנו אחת מהשנייה לפני שנתיים. אני יודעת שצבעת את השיער לבלונד כי ראיתי אותך יום אחד עוברת ברחוב כשאת מדברת בטלפון בזמן שנסעתי לבית הקברות. נראית כמו שתמיד ראיתי אותך רק עם שיער צהוב ושורשים חומים. אני יודעת שאת סטוציונרית כי תמיד היית כזו. דקיקה ונמוכה ומתקרבנת, טייפ כזה שגברים אוהבים, כך שתמיד היה מישהו שעטף את מותנך. אבל אני מניחה שכל אחת והשיטות שלה. כשאני נוברת בעבר שלי אני רואה אותך אבל שתינו לא מרוצות. תמיד אני יושבת על עדן החלון שלך ומביטה במכונית של אמא שלך. אגב את אמא שלך אני רואה הרבה בתקופה האחרונה. אחרי שהקשר נקרע חשבתי שאולי עברתם דירה כי לא ראיתי אף אחד מכם במשך חודשים ארוכים, אבל אז רז סיפר לי שאת בסך הכל נשארת מי שתמיד היית. אז הבנתי שאת מתבודדת בחדר כי כמו שלי לא הייתה אף אחת אחרת גם לך לא הייתה. ולא תהיה, כי אני יודעת מה היה לנו. ואמנם זה קרוע וחרוך כמו העור שלי, אבל אני יודעת יותר טוב מכולן. 

 

עכשיו אני בבייביסיטר במקום להיות אצל עמית. כבר יומיים ברצף אני בחווה ובייביסיטר במקום להיות עם מי שהלב והכוס חושקים בו כל כך. אתמול עבדתי בחווה משתיים בצהריים עד שמונה בערב וזה היה היום הכי טוב בחיים שלי כי הקור חדר לעצמות ונראנו כל הצוות כמו עובדים תאילנדים שמפחדים מהשמש. זה היה יום לא קל מבחינת יכולת התיעול של הסוסים כי הם היו מבוהלים מדיי מכדי לזוז. אבל היה כיף