קר לי

ויש לי פיפי.

 

אין בי את הצורך לכתוב כמו שהיה בי בשנה שעברה או בחודשים לפני עמית. אני לא אוהבת את זה כי זה נראה לי לא הוגן כלפי הבלוגרים שכן קוראים פה, אם נותרו כאלה. עשרות כותבים עוברים פה כל יום וזה מחמם לי את הלב בימים הקרים האלו. תשאירו תגובה, אל תשאירו תגובה. זה לא משנה לי. תראו לי את הנוכחות שלכם כשאתם נוברים בעבר שלי. אני שואבת מכל זה כוחות לכתוב טיוטות שאולי אפרסם באחד הימים. 

 

אני לא נוטה לכתוב פוסטים כאלו. אני כן נוטה להתפלצן ולספר בעקיפין, אבל אין יותר מדיי מה לספר כדי שאוכל להפוך להיות הפלוץ שאני. מה שכן, אני ועמית צופים בthe leftovers. נדרנו נדר שנראה את התכנית רק כשאנחנו יחד וזה הופך אותה למותחת יותר. עכשיו אם עוד לא צפיתם בה, רוצו להוריד או להסטרים או וואטאבר. פשוט תראו אותה, אוקיי? תראו אותה. 

 

פוטרתי (כן) מהגן אחרי שאיזו אמא לכלכה עליי בטלפון ליערה. אבל זה בסדר, תכננתי להתפטר בכל מקרה. אלו לא הילדים, אלו ההורים. והקטע הזה של פוצים תלאביבים (וזה הזמן לבקש סליחה) לדחוף קינואה לכל פאקינג דבר. לא רוצה קינואה במרק שלי ובטח שלא בחביתה שלי. דיי כבר. עוד דבר שמרגיז אותי לאחרונה הוא הטרנד המזוין הזה של הורים צפונבוניים לעבור למושב ואז להתלונן שהכביש סדוק או שבמכולת אין מדף למוצרים מן המזרח. לא, אין מצב! הכביש סדוק? לא יכול להיות. זה לא שזה מושב או משהו, כן? טוסו לי מהכפר וקחו אתכם את הקינואה הדוחה שלכם. אם אתם שואלים את עצמכם מה הקשר בין פיטוריי להורים תל אביבים הוא שהגן הוא גן טבעוני וכל ההורים הצעירים שעברו לכאן בתחילת השנה נהרו אליו כמו נמלים אל מיי סוכר. 

 

אחרי התחבטויות קשות עם עצמי של כערך חצי שעה, קמתי לעשות פיפי.

 

התקבלתי לעבודה בחוות סוסים שבאופן נורא אירוני ממוקמת בסוף הרחוב שהגן מתחיל ובעל כורחי אני עוברת על ידו בדרך לעבודה מכיוון וזו הדרך הקצרה ביותר. אין לי ממש כוח לנסח אף משפט כי זחלתי בחזרה אל הפוך ואני תולעת בלי תועלת עכשיו, אבל יצא שאני ויערה נפגשנו והיא חייכה אליי עם עיני העגל שלה. המשכתי ללכת והיא צעקה לי משהו, לא שמעתי. אני גאה בעצמי ושונאת אותה. העבודה מדהימה כי מותר לעשות טעויות ולהשאר אנושי שלא כמו בגן ואני יכולה להתלכלך ולא לקבל מבטים ריקים מתלאביבים חלולים. חוץ מזה שזו עבודה פיזית מאד ואני מתה על זה וגם יש לי אינטרקציה מאד חזקה עם הסוסים ולמדתי המון. אני ממשיכה ללמוד ולהתפתח מכל בחינה שם והצוות מחבק ואוהב. גם הסוסים. זה הזמן לשאול אותי שאלות על סוסים כי אני יודעת הכל.

 

השתחררתי מצהל רשמית.

 


 

 

הפוסט הזה מלא בשנאה שלא לצורך כלפיי תלאביבים. זה לא אישי, אל תפגעו.

סתם.

 

45 מחשבות על “קר לי

  1. וואו גן טבעוני, איזה ילדים מסכנים!!
    בהצלחה עם הסוסים…נשמע נהדר. חיות לעיתים עדיפות על בני אדם.
    אל תפסיקי לכתוב, זה תמיד עוזר. גם כשטוב, וגם כשרע. כשאין לי כוח – ולאחרונה זה היה כל הזמן – לא כותבת, ואז זה לא טוב. יותר מדי זבל מצטבר בראש ודוחק החוצה מחשבות שפויות…

    אהבתי

    • אני בישלתי את רוב האוכל אז כן היה להם טעים אבל דיי חלאס כמה אפשר לשתות את אותו המרק כל יום. ועוד בלי פרמז’ן מלמעלה. 
      תודה רבה! הסוסים נהדרים ובהחלט עדיפים על בני אדם והורים בפרט. 

      אני משתדלת אבל קשה לי לבטא את עצמי כשריק לי בראש ואחרי שעה של בהייה במסך עריכה לבן אני מתייאשת.

      אהבתי

    • תודה רבה! דווקא מאד התקשיתי בניסוח של המשפטים ולקח לי בערך שעתיים לכתוב הכל. יותר קשה לי לספר דברים כמו שהם כי כמו שכתבתי אני כן נוטה לספר הכל בעקיפין ולגלוש להרבה מקומות אחרים. אבל תודה רבה, נעים לשמוע שמישהו קרא את הפוסט למרות שהוא לא באמת כזה מעניין. את מקסימה בעצמך 

      אהבתי

  2. אין לגמרי ספק שיש משהו מרגיז החדשים במושב שאוהבים להתלונן ולחשוב שהכל מגיע להם.. האמת שאני עובדת מול הורים ויצא לי לא מעט לחוות הרגשה לא נעימה לידם, בייחוד כשהם באים עם האחים הקטנים של ילדי הגן ומתחילים לבלגן את הצעצועים שוב או שאנחנו רוצים לסיים את היום והם פשוט יושבים בסבבה שלהם כדי שהילד ישחק עוד קצת..
    עבודה עם סוסים זה הכי מדהים שיש..

    אהבתי

    • לגמרי מכירה את זה. קרה לי שביום שישי אחד החלפתי את זו שהייתה צריכה לסגור את הגן כי היא הייתה צריכה ללכת מוקדם, וההורים שהגיעו פשוט ישבו איזה ארבעים דק וזיינו את השכל והילדים המשיכו לשחק. כאילו, רוצים לשוחח? תשבו באיזה בית קפה או וואטאבר. אני לא צוחקת, עברה איזו  שעה מהרגע שהייתי צריכה לסגור את הגן עד לרגע שהם הזיזו את התחת שלהם והלכו. וכוסעמק, יום שישי! אני רוצה לחזור הביתה כבר! 
      בקיצור כן, עבודה מול הורים זה נורא. אני שמחה שלפחות לא הייתי צריכה להיות זו שמקבלת כל היום טלפונים מהורים ממורמרים. 

      אהבתי

  3. אולי הפוסט הכי אופטימי שקראתי אצלך, וגם השירים נפלאים. וכן, אני בהחלט יכולה לראות איך הורים טבעוניים הופכים את הגן למקום בלתי אפשרי, למרות שמה הילדים אשמים, תינוקות שנשבו שכמותם. 

    אהבתי

    • דווקא אני זוכרת כמה פוסטים על עמית שהיו מתוקים מדיי. בטח היתה בהם טיפת אופטימיות. 
      תשמעי, אין לי בעיה עם טבעונים כי לא אמורה להיות לי בעיה איתם, אבל ברגע שהם מתכנסים כולם במקום אחד ומתחילים לזיין את השכל על הגרגירים שהם אוכלים זה כבר נעשה מיותר ומציק. 

      אהבתי

  4. אמא שלי סייעת ויש לה כל-כך הרבה סיפורי זוועות על ההורים.. וזה אפילו לא גן טבעוני! הורים ישראלים זה משהו… מה הפלא שהילדים יוצאים ככה.

    אהבתי

    • בדיוק! אמא שלי גננת והיא סובלת מזה המון. לא כי היא גננת לא טובה, להפך, היא נהדרת ועושה את העבודה שלה באהבה רבה, אבל להורים פשוט יש את הקטע הזה לבאשים את כל העולם סביבם חוץ מאת עצמם. מה חשבתי לעצמי כשחשבתי ללכת בדרכה… 

      אהבתי

  5. כל כך יכולה להזדהות איתך עם השנאה להורים. אני די שונאת גם את הילדים, אבל ההורים התוקפניים מעוררים בי חלחלה בכל פעם שאני רואה כאלה בעבודה.
    לעבור בחוות סוסים זה לגמרי פנטזיה, אז את סופר מגניבה.
    וגם להשתחרר מצהל זה מדהים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s