קר לי

ויש לי פיפי.

 

אין בי את הצורך לכתוב כמו שהיה בי בשנה שעברה או בחודשים לפני עמית. אני לא אוהבת את זה כי זה נראה לי לא הוגן כלפי הבלוגרים שכן קוראים פה, אם נותרו כאלה. עשרות כותבים עוברים פה כל יום וזה מחמם לי את הלב בימים הקרים האלו. תשאירו תגובה, אל תשאירו תגובה. זה לא משנה לי. תראו לי את הנוכחות שלכם כשאתם נוברים בעבר שלי. אני שואבת מכל זה כוחות לכתוב טיוטות שאולי אפרסם באחד הימים. 

 

אני לא נוטה לכתוב פוסטים כאלו. אני כן נוטה להתפלצן ולספר בעקיפין, אבל אין יותר מדיי מה לספר כדי שאוכל להפוך להיות הפלוץ שאני. מה שכן, אני ועמית צופים בthe leftovers. נדרנו נדר שנראה את התכנית רק כשאנחנו יחד וזה הופך אותה למותחת יותר. עכשיו אם עוד לא צפיתם בה, רוצו להוריד או להסטרים או וואטאבר. פשוט תראו אותה, אוקיי? תראו אותה. 

 

פוטרתי (כן) מהגן אחרי שאיזו אמא לכלכה עליי בטלפון ליערה. אבל זה בסדר, תכננתי להתפטר בכל מקרה. אלו לא הילדים, אלו ההורים. והקטע הזה של פוצים תלאביבים (וזה הזמן לבקש סליחה) לדחוף קינואה לכל פאקינג דבר. לא רוצה קינואה במרק שלי ובטח שלא בחביתה שלי. דיי כבר. עוד דבר שמרגיז אותי לאחרונה הוא הטרנד המזוין הזה של הורים צפונבוניים לעבור למושב ואז להתלונן שהכביש סדוק או שבמכולת אין מדף למוצרים מן המזרח. לא, אין מצב! הכביש סדוק? לא יכול להיות. זה לא שזה מושב או משהו, כן? טוסו לי מהכפר וקחו אתכם את הקינואה הדוחה שלכם. אם אתם שואלים את עצמכם מה הקשר בין פיטוריי להורים תל אביבים הוא שהגן הוא גן טבעוני וכל ההורים הצעירים שעברו לכאן בתחילת השנה נהרו אליו כמו נמלים אל מיי סוכר. 

 

אחרי התחבטויות קשות עם עצמי של כערך חצי שעה, קמתי לעשות פיפי.

 

התקבלתי לעבודה בחוות סוסים שבאופן נורא אירוני ממוקמת בסוף הרחוב שהגן מתחיל ובעל כורחי אני עוברת על ידו בדרך לעבודה מכיוון וזו הדרך הקצרה ביותר. אין לי ממש כוח לנסח אף משפט כי זחלתי בחזרה אל הפוך ואני תולעת בלי תועלת עכשיו, אבל יצא שאני ויערה נפגשנו והיא חייכה אליי עם עיני העגל שלה. המשכתי ללכת והיא צעקה לי משהו, לא שמעתי. אני גאה בעצמי ושונאת אותה. העבודה מדהימה כי מותר לעשות טעויות ולהשאר אנושי שלא כמו בגן ואני יכולה להתלכלך ולא לקבל מבטים ריקים מתלאביבים חלולים. חוץ מזה שזו עבודה פיזית מאד ואני מתה על זה וגם יש לי אינטרקציה מאד חזקה עם הסוסים ולמדתי המון. אני ממשיכה ללמוד ולהתפתח מכל בחינה שם והצוות מחבק ואוהב. גם הסוסים. זה הזמן לשאול אותי שאלות על סוסים כי אני יודעת הכל.

 

השתחררתי מצהל רשמית.

 


 

 

הפוסט הזה מלא בשנאה שלא לצורך כלפיי תלאביבים. זה לא אישי, אל תפגעו.

סתם.