את הימים האחרונים ביליתי עם עמית. תמיד אני מדביקה אותו בצינון שלי ובכל זאת הוא נושק לי. התחלתי לעבוד בצהרון בכפר והיום כשהיה לי זמן פנוי הכנתי עם אחת הבנות ציור לעמית. כתבתי לו "לעמית, באהבה" ובסוגריים ורודים הוספתי "אהבה אמיתית באמת". כשחזרתי הביתה והערתי אותו משינה נתתי לו את הפתק והוא התרגש כמעט עד דמעות. 

הגעת

עכשיו אתה כאן. סרוע במטתי, מתחבא בין קפלי הסדין. זהו המקדש הקדוש לי ביותר ואליו לא הכנסתי אף אחד קרוב לשנה.