2

ד',

אני טוחנת משמרות כדי לשכוח. ככה לימדת אותי, זוכר? היית האדם הכי חרוץ שיצא לי להכיר. גם בימים חולים היית קם לעבוד וגם כשדם נזל החוצה ממך לילה לפני היית נשאר שעות נוספות. אני לא יודעת הכל אבל אני יודעת הרבה. וככה לימדת אותי להיות. אז אני קמה בשש בבוקר ומחפשת עבודות נוספות בחוות הסוסים בכפר או אולי בצהרונים אחרים כי שיקרתי לך. הראש שלי כלל לא שקט. כי אין לי אותך בחיים שלי יותר וזה משהו שהוא לא נקלט. עכשיו כשאתה לא איתי יותר הגוף מנסה להוציא אותך החוצה מהמערכת שלו אבל עיכלתי אותך עמוק מדיי. בכל תא ותא ישנת כמו תינוק, חיבקתי אותך. הכלתי אותך. היית שלי לתקופה ארוכה ולא רציתי להיפרד. כי להיפרד אומר לנצח ולא רציתי לנצח, לא בלעדיך. היית לי אח גדול אבל נשארת קטני. היית כל מה שלא היה לי. אני עייפה מפורקת והיום כשיצאתי לעבודה לא הקשבתי למוזיקה כי הייתי עצובה מדיי ולא יכולתי לסבול עוד שיר אחד של סלודייב על אליסון כי זה גדול עליי ואני מתגעגעת ונקרעת ונגמרת. קשה פה בלעדיך ואני לא יכולה לשרוף הכל. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s