לפעמים אבא אומר לי נועה יש לך מוח חכם את אדם שנון אל תוותרי ואני לוחשת לו חזרה אבא וויתרתי מזמן והוא שואל אותי מה זה מה אמרת ומבקש שאפסיק למלמל ואז אני עונה ששום דבר חשוב והוא לוגם עוד מהוויסקי שירדן פעם קנתה לו בדיוטי פרי ושיקרתי לו היום כשאמרתי שהתקשרתי לברר בקשר לעבודה כי האמת היא שאני מפחדת וכועסת ושונאת ואני לא רוצה שאף אחד יראה אותי ככה בטח לא אדם שיחליט אם להעסיק אותי וזה אבסורד כזה לעבוד במשק דבורים עם אלרגיה לרעל שלהן אבל למי אכפת כבר אני יותר אדישה מאכפתית כי זה משהו שראיתי שיש לך ורציתי גם כי פעם התגלמת בפני כאח גדול ורציתי ללמוד ממך אבל עכשיו אני בעיקר כועסת ומקנאה באחרות שאתה כותב להן מילים יפות ולכיווני אתה בכלל לא משתין וזה כואב ואני גם חושבת שאתה יודע שזה כואב אבל אתה נהנה כי אתה יודע שאני בחיים לא אצא נגדך לפעמים אני יוצאת מהבית וזה כאילו שהמחשבות שלי מתנשפות מהעייפות הכרונית הזו ואני גונבת סיגריות לכולם ונראה שכולם אדישים וירדן מה אכפת לה בכלל היא בתוך הבועה התל אביבית שלה ואני בכלל לפעמים מצטערת שהעובר של אמא נפל והיא לא פשוט וויתרה והשאירה את ירדן ילדה יחידה היא ואבא יכלו לתת לה הכל ולקנות לה הכל ולהיות משפחה מלוכדת ומאושרת בלעדיי כי אני מקור כל הבעיות בבית הזה וכדי להפטר מבעיה יש לעקור אותה מהשורש ואני מקווה שהם יעקרו אותי מכאן ויזרקו אותי לרחוב או לאשפוז כי לעתים אני כפוית טובה מזדיינת ואני לא חושבת על אמא כשאני חותכת וגם לא על אבא ובטח שלא על ירדן כי חוסר תקשורת מוביל לחוסר אכפתיות ולי לא אכפת מבני אדם שלא מתקשרים איתי 24/7 אבל אתה מיוחד ואני שונאת אותך על מה שעשית לי ואני שונאת שאני לא מיוחדת בשבילך בכלל ואני שונאת ושונאת ושונאת וזה לא נגמר ואני לא חושבת שזה איי פעם יגמר כי יש אנשים שחיים עם זה שלושים שנה ואני רק שמונה עשרה כך שנותרו לפחות עוד עשר שנים מלאות ברפש וגועל בתוך הורידים בתוך הדם בתוך המערכות שמייצבות את הגוף בתוך תאי המוח במאחורה של גלגל העין בקרנית באישון ברשתית ומנדי עומדת למות בקרוב ואני לא יכולה לעשות דבר וזה גורם לי לתלוש לעצמי את הציפורניים מהיסוד ולדמם מהפה כי כשהנשמה כואבת הדם זורם החוצה דרך הפה והאף לא מזמן אבא נזף בי שעליי להיות מעט יותר אסרטיבית ופחות כזו שנסחפת אחרי דעות של אחרים ועניתי לו שדווקא אסרטיביות זו התכונה שהכי קשה לי לממש כי אני לנצח אהיה זו שדורכים עליה בדרך לפסגה והשלמתי עם זה כי אני לנצח אהיה חיה מוכה ולנצח אהיה מובסת ולנצח אתן לאחרים לעשות בי כרצונם ובדרך זו לרכוש את אהדתם והלוואי והייתו איזו בחורה מיזונטרופית והייתי מזדיינת עם מי שאני רוצה וזורקת אותו לאלף עזאזל ושוברת ורומסת וכובשת אבל אני נועה ואני מסוגלת להרגיש את כל הרגשות שקיימים בעולם יחד ולקטלג אותם לצבעים ועונות וצורות ואני מדברת קצת צרפתית ואני כן שמה זין על הכל ועל כולם ואני כן רוצה להיות נאהבת אבל נראה שאלות הגורל קיבלו זין ענק בתחת

I stood on the pier, wearing my winter clothes. The wind was gray and so do every cloud who sailed in the high sky. The water was so blue, I could almost think it's an acrilyc paint. I was the sadest parson on earth and than you came. At first you looked like a hores made of smoke, something monstrous. Your eyse were all black. You stampede towords me and than you became this enormous giant lady-like monster with big metal claws. I was so scared I couldn't moved. You wrapped me up in your gray smoke and I couldnt berath. You looked evil, wicked. Than in one sacond you thraw me in the cold, blue water, and held my head with your big hand under it. Your vicious face was all over me and for thirty seconds I swallowed the acrylic water. I heard you saying how much you hate me and how much you want me to suffer. I had never been so scared my whole life. Than I woke up in an wooden attic and you stood right behind me. I asked you to reavel your true face and everything started from the start, only this time the air was black and and there were no clouds in the sky. h