סמאל

הבדידות הזו שורפת בגרון

כמו העשן

שיוצא מכל חוריו

כשהוא מדליק עוד בחורה 

ומעשן לה את הפילטר

וגומר לה על הפנים

 

הבדידות הזו שורפת בי

כמו דברים שרציתי לומר ולא הצלחתי

כמו נשיכות של נמלים אדומות

כמו הפחד התמידי שמטפס במעלה עמוד השדרה

 

מי אני בתוך כל החושך הזה

ומי זו הבדידות הזאת ומה שמה 

בליעל? איבליס? אשמדאי?

ולמה דווקא אותי

היא בחרה

לעקוץ

הרי שכל עקיצה תסיים כצלקת 

 

לפעמים השקט הזה מכה בי

כמו האוויר הקר לפני מבול

כמו חתול דרוס על כביש

ומיד אני נזכרת

איך הבדידות הזו שרפה אותי עד היסוד

השמידה כל דבר שעמד בדרכה עד שהגיעה אל ריאותיי

לבי. לשד עצמותיי

והבערה מתחילה מחדש.

 

איך אפשר שלא?

סמאל.