island of eternal youth

אני כועסת והראש שלי כואב. מהגובה שהאופוריה המטורפת לקחה אותי נפלתי והתרסקתי אל רצפה קרה. ההופעה של אלססט הייתה מיוחדת מאד. באווירה אטמוספרית כזו עוד לא שקעתי. הגוף שלי כולו התפרק לחתיכות והם החזירו אותו לשלמותו, כמו המלאכים שהם. הכל חלף לידי. כל מבט. אפילו את המגע שלו שכחתי למספר שעות. הם זרקו והטיחו ופוצצו אותי לגמרי. לרגעים נדמה שמעדתי ומיד משכו אותי חזרה. בסוף ההופעה היה לי הכבוד לשוחח עם נג'. דיברנו על מדוזות והוא סיפר לי שאת ההשראה שלו הוא שואב מהטבע. רציתי לומר לו שעברתי איתם את התקופה הכי קשה עד כה, אבל הנחתי שהוא שמע זאת כבר עשרות פעמים. קשה לעכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s