הלב שלי יוצא אליך. אני קוראת אותך ודמעות זולגות במורד לחיי כי אני יודעת שמה שאתה עובר הוא כאב תיהומי כי אני עוברת אותו גם. כי כאב מבדידות וכאב מרוב אהבה אלו סוגי הכאב שמפילים אותך אל הקרשים ועוד מעיזים לדרוך עליך לאחר מכן. יש בתוכי המון חמלה, והיא מציפה אותי ולפעמים עולה על גדותיה. והשאלה שאני שואלת את עצמי הכי הרבה היא איפה אני מציירת את הקו. לאיזה טיפוס אני אעזור ולמי לא אושיט ידי. וכבר קרה שחזרתי אליך כמה וכמה פעמים אחרי מה שעוללת לי, בי. שנינו יודעים כמה פעלים זחלתי אל מרגלות רגליך. ואתה עצוב וכואב ואני מבינה לליבך בצורה שמעולם לא הבנתי אף אדם אחר, והשאלה מתערערת אצלי בראש. בפעם הקודמת שחזרתי ניצלת אותי בלי טיפת בושה. תקופה ארוכה שלא הייתי וחשבתי שמשהו השתנה, אולי נכנסה בך טיפת היגיון, אנושיות. גיליתי שלא, ושזה היה בדיוק כמו בפעמים הקודמות. היית חרמן ואני הייתי המטרה הקלה ביותר להזיל עליה ריר. לא רציתי לשחק במשחק הזה יותר. לא רציתי להיות טרף קל. וכשרציתי ללכת קראת לי בשמות גנאי שאם אמא שלך הייתה שומעת אותך באותו הרגע היא הייתה רוחצת לך את הפה בסבון. חודשים שלמים אני שקעתי בכעס וחודשים שלמים רציתי לעולל בך את מה שעוללת בי. אני לא שוכחת שום דבר אף פעם, אני מבליגה. וברגע שאני מגיעה לנקודה שאני לא מסוגלת להבליג עוד אני מתפרצת. ואתה עברת כל גבול כמה וכמה פעמים, ואיכשהו המשכתי להבליג

חלמתי על הנשף ושכולם הלכו בלעדי אז ישבתי עם עמית ושתיתי את כל תכולת הבקבוק של איזה משקה אלכוהולי סוג ז׳ כלשהו והייתי ממש עצובה ואת התיישבת בשולחן ואמרת שהגיע הזמן שנחזור להיות חברות ושהקשר הזה לא ניתן לשבירה וראיתי אותך באמת ונראית לי קצת אחרת ורציתי לשאול אותך אם את עובדת עליי ועמית אמר שכדאי שאקח אותה בעירבון מוגבל אחרי מה שקרה אבל קפצתי חזרה לזרועותיך ואמרת ששום דבר לא יפריד בינינו שוב והייתי שיכורה מהתחת ועמית ביקש שאזהר אבל האור בי נדלק חזרה ולא רציתי להקשיב לאף אחד וגם לא לעמית ואני זוכרת שפגעתי בו נורא וכשהתעוררתי בשש וחצי בבוקר רציתי לסמס לך בוקר טוב כי אני עדיין זוכרת כל מספר טלפון שקשור אליך או כל תאריך וכתובת מסוימת ואז נזכרתי שזה היה חלום ושאנחנו לא מדברות כבר כל כך הרבה זמן ומשהו בי נסדק עוד הפעם אבל אז ראיתי הודעה מעמית והוא כתב לי שהוא לא שלח לי הודעה לילה לפני כי הוא רצה שאשן. הוא יודע שזה לא קל לי אבל הוא תמיד מאחה את השברים. הוא אמר שהוא חוזר לפסיכומטרי ושהוא רוצה שאחזור לישון אבל לא הצלחתי להירדם כי חשבתי עליו ולא הצלחתי להפסיק. בכלל לא רציתי.