זה מחלחל
תמיד
ומתפרץ בשעות הקטנות של הלילה
וזה בלתי נמנע כל זה
העצב, הטירוף
הדמעות
כמה שאנסה לדחוק הכל לפינה החשוכה הזאת במוח
זה תמיד יחזור
ואת הסכינים שלי השארתי בבית
אני רוצה להקיא
מה לא בסדר בי?
אני רוצה לתרום איבר או את כולם רק שיקחו ממני הכל
אני לא מסוגלת להיות בתוך עצמי עוד
psychosphere 
את רואה copa. את אדירה.
אהבתיאהבתי
ככה חונכתי
אהבתיאהבתי
"אבל אלה הדברים הקטנים שמרגשים אותי
כמו גול מחצי המגרש (כמו של דויד לואיז במונדיאל מי שזוכר אני כמעט בכיתי)
או גול מנגיחה
זה מרגש
זה נעים"
אהבתיאהבתי
כן חח
אהבתיאהבתי
זה לא חינוך
את אוהדת?
אהבתיאהבתי
זה חינוך כשלומדים את זה מגיל 0 מאבא שעסק במקצוע בעצמו
בטח שאוהדת.
אהבתיאהבתי
רק תזכרי כל דבר עובר, גם המחנק הזה.
אהבתיאהבתי
השאלה מתי
אהבתיאהבתי
למה איפו את שאת לא איתם בבית
אהבתיאהבתי
הכל! שום דבר לא בסדר בך
אהבתיאהבתי
אוי אל תתחילי איתי זה לא יום טוב
אהבתיאהבתי
יש לי חומר טוב בשבילך.
אהבתיאהבתי
מקווה שהוא ירוק וקצוץ טוב
אהבתיאהבתי
יותר טוב – הוא פרוגרסיבי ביותר.
אהבתיאהבתי
לא כל כך הצלחתי להבין. יש לך הפרעת אכילה?
סליחה על הישירות.
אני פשוט חושבת שאני מזהה את ה"סכינים השארתי בבית, בא לי להקיא"
אהבתיאהבתי
מקיאה מדיי פעם אבל זה לא רציני. הסכינים זה כי לא היה לי עם מה לחתוך והייתי צריכה אותפ לידי וכשאין לי אותם אני מתחרפנת ורציתי להקיא סתם כי הייתה לי בחילה מהכל
אהבתיאהבתי
הבנתי. כן, גם אני בעבר הייתי מקיאה לפורקן רגשות. (הייתי בולמית אבל כשההפרעה פחתה, הקאה לצורך הקלה גברה).
בכל מקרה, צלקות זה דבר מכוער. בתור אחת שיש לה המון כאלה. בבקשה ממך אל תפגעי בעצמך כמפלט.
אהבתיאהבתי