כתיבה שוטפת

מאחורי הטירות שבניתם והקפתם בחומה מסתתרות בריכות שמסתירות את כל אלה שטובעים בחרא שאתם מאכילים אותם הכל חרא ומה איתך ואין איך להסתיר ואין ממי לבקש ואין את מי לשחד שיאהב והעצב מר כמו גרגירי קפה וארור יהיה היום בו עוברה של אמא נפל והיא החליטה לתת לאבא לפתוח אותה ולהזריע בה אותי וארור יהיה השלישי לאפריל תשעים ושבע וארורים הימים וארורים הלילות ואין יום ואין לילה והכל אותו החרא שגרה מסריחה ומילים רצות לי בראש ולא מוכנות להכתב כולם פושעים ואנסים בני שש עשרה מחביאים סכינים מתחת לכר יורים בפחיות עם הגלוק של אבא ואבא שוטר לוקח שוחד והימים אינם ימים והחיים אינם חיים והסכין כבר לא חדה מספיק על העור אולי כשתלטף את הצוואר פתאום אלחץ חזק מספיק יש פה ריח של פגר או שמה זו רק אני בלילות אני בורחת כמו אסיר שנמלט מתא כלא אני לוקחת איתי שתי סיגריות ומצית אחת לשרוף ולהצית רק להרגיש רק להרגיש אני יוצאת וכותבת אותיות שחורות על דפי אורז שקיבלתי מהדודה מהודו ואין בי פחד ואין בי פחד ואני נבלה כמו פרח בלי מים כמו עץ בלי חמצן ואין בי פחד וגם אין בי מן האלוהים רוצה לרדת עצם עצם לבור לשבת שם שבוע ואין בי פחד כי כשמאבדים הכל גם הפחד אובד והמוח עובד שעות נוספות והנחשים הם לא יותר מבני עשרה עם הבל פה מסריח מאלכוהול מעשנים עשרים גרם גראס בלילה ואין בי פחד ואין בי כלום והשיניים מצהיבות רק רציתי לרצות ככל שהסיגריה נגמרת ונושקת לך טבק על שפתיים יבשות והאצבעות מריחות כמו זרע כי זה הדבר היחיד שאפשר להריח בפוסט טראומה ולאן רגליי לוקחות אותי אני לא מפחדת למות אני מפחדת לקפוץ מקומה חמישים ושתיים ולהשאר נכה מהצוואר ומטה ולאכול כל החיים אוכל מרוסק ולחרבן במכנסיים חוסר השינה מוציא ממני את החשק לחיות חוסר השינה סוחט אותי רגשית כל מה שהיה לי להקיא הקאתי אבל הגועל תמיד יודע איפה להתחבא שלא אמצא אני רוצה אפוקליפסה נראה את המשיח הגבר הזה דורך על אדמה מחוללת נראה אותו מתהלך בין מושחטים עם כיפה בקוטר הזין שלהם ואין בי פחד לזרוק את הבדל הבוער על הדשא של בית הכנסת ושהכל ישרף יינעל העולם הזה הבטחת לי שיהיה טוב וגם גבית ארבע-מאות שקלים חדשים לחודש ולאן אני הולכת הקולות בראש משוחחים עם עצמם זה כמו להקלע לשיחה עם מאות אנשים ולהקבר מתחת לקרח זה כמו לטבוע ולהמשיך לנשום יש לי מאה קולות בראש ואף אחד מהם לא שלי והעצב שיעכל אותי כבר עוברים נופלים כל הזמן ואיך אני יצאתי פלא שורד ילדים נרקבים במכוניות יקודות שמש למה אני שרדתי עטלפים פה עפים בין עצי הפירות ומצלמות אבטחה מגדרות את האנדרטה אין בי פחד וארור יהיה היום אי אפשר להתאבל בבית הזה אי אפשר להתאבד בבית הזה הכל בחדרי חדרים הכל בסתר תנסרי לעצמך יד ותסרגי סוודר משערות ראשך אבל אל תספרי לאמא ולא לאבא שלא יעבור אירוע לב שני ויעשן בשרשרת ואין בי פחד וארור יהיה היום רחשים ולחשים מהעצים כמו מדברים אלי "את לבד תראי איפה את ואיפה הם" בין ארבעה דקלים וחמישה עורבים שקרנים צוחקים עלי ממרומי שמיים גרונם מחוספס גונבים סיגריות רק לא לחרוג מהנורמה נקרו אותי עשו בי חורים חורים נקבים נקבים וכמו עשן אסתלסל החוצה ממני מהריקבון ולהרקב במיטה זה לא הפתרון אבל זה מה שיש עכשיו ואנחנו אבירי העניינים הפעוטים ולכן נשארנו במקום תבכו עליי בעודי כאן ותצחקו בהיעדרי כולנו פושעים ואני פשעתי כשלא לגמתי את בקבוק האקונומיקה בכוסות הצ'ייסרים המעוטרות ואם הגוף הוא מקדש אז אכלתי יותר מדיי חרא מסכינים ומציתים וציפורניים הגוף כולו אפר וחרס ומבפנים רפש והרס כולנו פושעים ילדות גונבות מתאגידים שגונבים מאיתנו צה"ל גונב ילדים מאמהות חסרות ישע וזורק אותם להתפוצץ במלחמות "אני פציפיסט" אתה פציפיסט? אז לך תזדיין ותתקלח במקלחת עם עוד עשרה גברים ותשתדל לא להפיל את הסבון שני גברים בתא שירותים זה חטא או יצירת אמנות של אלוהות מודרנית הכל הם מכסים עם זפת ואומרים שככה מוגלתיים הם באו מהבית מאה מליון תאי מוח לא יעזרו לי לזחול החוצה מעצמי ואין בי פחד לא עוד.