דברים שלא היה לי כוח לפסק כמו שצריך

"הם לא מבינים" אבא נשכב מדליק סיגריה מזיל דמעה. "אבא דבר אליי מה קורה?" לרגע נדמה לי שאבא סכיזופרן. מי אלה הם ומה הם לא מבינים? "מה אבא דבר אליי" "את וירדן ואמא אתן לא מבינות איך המצב של סבתא מכאיב לי" וסבתא מגדלנה אישה טובה סבתא מגדלנה הייתה עושה איתי שורות של שוקולד מאחורי הגב של אמא. איך סבתא מגדלנה אהבה מתוק ואני הייתי הסוכר שלה. "זה לא מגיע לה נועה זה לא מגיע לה זה לא מגיע לנו אני מתגעגע לאמא שלי כל כך שלפעמים אני אומר רבאק אני מת שהיא תמות רק לא תשאר במצב המחורבן הזה עם האלצהיימר המחורבן הזה והפנים הנפולות" אחת עשרה שנים אין לי סבתא מגדלנה אחת עשרה שנים לאבא אין אמא ומי יודע כמה שנים האלצהיימר הזה עובר במשפחה. הדמעות נוזלות לו על האף והוא מושך אותו למעלה כדי שלא יפול והעיניים של אבא כל כך ירוקות שכמעט אפשר לראות בהן שקיעה. אבא שלי דוגל בדמות המאצ'ו הגברית ואני אומרת לו תוך כדי ליטוף "זה לא יעשה אותך פחות גבר אם הדמעות ימרחו על הכרית תבכה אני כאן" והוא מחזיק את הדמעות כה חזק כאילו אם יברחו תפתח כאן תיבת פנדורה והוא נושך את השפתיים וכבר סיים ארבע סיגריות בלי ששם לב ואני אומרת לו דיי אבא דיי זה לא בריא תפסיק זה לא טוב וחושבת על לפלח לו את הסיגריות המזוינות האלו רק כדי למנוע ממנו את הרעל שמגיע לי. פתאום למה לי לקחת ללב קופץ בפלייליסט ואני משחילה, "למה לקחת ללב אם אפשר לקחת לריאות" ובקצה הפה שלו מקפץ לו חיוך כי אבא שלי ילד בן שתיים עשרה כמוני. "נטוצ'קה אני אוהב אותך אל תעשי שטויות" כשאבא שיכור הוא קורא לי נטוצ'קה ואני לא יודעת איך לאכול אותו אבל זה בסדר כי אני צמחונית.

 

 

הבדידות הזו שורפת בגרון

כמו העשן

שיוצא לו מהאף

כשהוא מדליק עוד בחורה

ומעשן לה את הפילטר

וגומר לה על הפנים

 

הבדידות הזו שורפת כמו

דברים שרציתי לומר ולא הצלחתי

כמו נשיכות של נמלה אדומה

כמו פחד שמטפס במעלה חוט השדרה

 

מי אני בתוך כל זה

ומי זו הבדידות הזו והאם יש לה שם

ולמה דווקא אותי 

היא בחרה

לעקוץ

 

ולפעמים השקט הזה מכה בי

כמו רגע לפני סערה

כמו חתול דרוס על מדרכה

ואז אני נזכרת

איך הבדידות שרפה אותי

והבערה מתחילה מחדש.

 

 

קצת ישראלי




הגיגים וחגיגת

בעוד שלוש מאות שנה לא אהיה,

אולי אפילו עוד עשרה ימים.

כשאני רואה חתול דרוס על הכביש

או כשאני קם משינה,

משהו מהשקט הזה

מכה בי.

 

 

*

כפית זהב מונחת על צלחת קטנה.

ציפורן צומחת מעור ובשר כמו מתוך אדמה.

טביעות קפה בכוס ריקה,

נשימה.

לפעמים אני לא מבין איך אפשר בכלל להיות משועמם,

ואז המלצרית באה ושואלת אם אני צריך עוד משהו.

 

 

*

אין דלת לחדר הזה 

ואני נשרפת מתוך בדידות

יש חלון שלא נפתח

דרכו אפשר לראות 

אם זה יום או לילה.

 

יום אחד התעוררתי מרוב החום

המים כמעט אזלו

שתיתי במשורה

כאשר מן החלון ראיתי בן אדם.

 

מיד כתבתי על נייר

"הצילו"

והדבקתי אותו על החלון

עם הפנים אליי.