=

–

חלמתי שאמרת לי שאתה קורא את הבלוג שלי באדיקות גם כשאתה לא נמצא בישרא בלוג. זה היה חלום פוסט אפוקליפטי מוזר והאדמה רעדה והקירות התפוררו והרגשתי את הלב שלי נקבר מתחת להריסות. קמתי בשמונה בבוקר אחרי שעה מזוינת של סיוטים וקיוויתי לראות מייל ממך בפלאפון. בזמן האחרון החלומות והמציאות מתנגשים ומתערבבים כמו צבעים על פלטה וכשאני חולמת עליך אני בטוחה שאתה לידי במיטה ושהשארת לי מכתבים בפלאפון. אני לא מפסיקה לבדוק, לראות אולי ג'ימייל משחק לי עם הראש ובכלל לא נשלחה התראה. הקול השקט שלך בחלומות שלי מחלחל כמו מים בין הסדקים והשיער שלך שחור כמו לילה שכל הכוכבים בו התפוצצו לאבקת כוכבים סמיכה ומנצנצת. אני יכולה לשמוע אותך בתוך הראש גם כשאני לא יודעת איך אתה נשמע ואני יכולה לראות אותך כשהחושך מאפיל על החדר. ואתה עומד לידי או שוכב או יושב ואתה לוחש לי "אני אשבור לכל מפלצת שתתקרב את השיניים. את יכולה לישון עכשיו." ואני עוצמת עיניים שוב ופוקחת עשרים פעמים בשניה כדי לבדוק אם אתה עוד לידי. לא כי אני לא מאמינה לך כשאתה נשבע שלא תלך, פשוט כי אני רוצה להיות בטוחה. אני מפחדת בלעדיך, דע לך. אני לא ישנה או אוכלת, וזו המחאה השקטה שלי עד שתחזור.

–

 

אני מציירת הרבה ומכבה על עצמי סיגריות שאבא עישן רק עד האמצע. יש ארבע כוויות חדשות ממצית שגנבתי וחתכים על קצות האצבעות. אני משתדלת לא, אבל לפעמים אני עוברת במטבח ואני רואה מספריים על השיש או איזו סכין חדה ואני לא יכולה שלא להתפתות ולהעביר את הלהב על העור, להתמקד לרגע בדם ולהמשיך כאילו לא פתחתי לעצמי וריד עכשיו. לפעמים אני רוצה לכתוב כאן מה אני מרגישה אבל אני יודעת שזה לא ישנה דבר ובכל מקרה אני חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור ואף אחד לא שם זין. אבל זה מרגיש כאילו העצבות עיכלה את כולי והשאירה זוג עיניים עייפות שכל הירוק ברח מהן וצלקות מכוערות. אני מסתכלת במראה ואין כלום יותר. אתמול בכיתי כל היום והיום חשבתי לתלות את עצמי.