burns

הדלקתי את הסיגריה

בידיים רועדות 

מהקור ומהפחד ומהרעד שגר בי

ומה לי ולסיגריות

אני בכלל לא יודעת לעשן 

רק רציתי 

לכבות אותה על עצמי.

 

את השאכטה הראשונה בחיי שאפתי מגיל איי שם באמצע החזרות לערב מגמה

אמרתי לה, גיל אני עצובה 

תני לי קצת מהעשן שלך

והיא אמרה 

קחי, אבל דיר באלק, פעם אחרונה

אמרתי לה שתפסיק לדאוג וביקשתי ממנה שתסביר לי איך גורמים לחומרים בסיגריה להכנס למערכת הדם

היא החזיקה את הסיגריה בין האצבעות הדקיקות שלה ותוך כדי הדגמה היא אמרה

בפה חצי מלא מעשן של ווינסטון שישב לה בתיק חודש

את שואפת, שאיפה קצרה אבל לא קצרה מדיי

ואז את בולעת 

מחכה כמה רגעים ונושפת

השחלתי איזו בדיחה, חח, זה כמו לבלוע זרע

היא לא צחקה.

 

עניתי שבסדר ואימצתי ממנה את הסיגריה עם סימני הליפסטיק האדום שעטפו את הפילטר

הידיים שלי רעדו כאילו הייתי מייקל פוקס 

אני לא טובה עם מוטוריקה עדינה

הרגשתי שהסיגריה עומדת ליפול מבין אצבעותי בכל רגע אבל בסוף תפסתי אותה בין השפתיים

שאפתי שאיפה קצרה מדי

לא הרגשתי כלום.

אחת מעט ארוכה יותר

לא הרגשתי כלום.

ואז באה המכה

והגרון שרף

והשתעלתי כמו אחת שלא יודעת לעשן

וזה הרגיש טוב פתאום כששורף מבפנים כי אולי העצב יעלה באש

אבל בכלל ידעתי שהעצב שלי עשוי ממאה אלף מתכות

ולמי יש כוח לחכות שהן ימסו. 

 

והיום יואב התקשר

יואב.

ובכלל רציתי לצאת לעשן בתחנת האוטובוס הישנה ולשרוף את עצמי עוד קצת 

אבל הרוחות היו כה חזקות שהאש הקטנה שדלקה מהמצית וויתרה עליי ברגע שהפיחה לאוויר העולם

והשעה הייתה אחת בלילה ובמקרה הוא היה בכפר אצל הבנים 

שאחר כך הוא קרא להם "חומר גנטי רע" 

והצליח להצחיק אותי

והדליק את הסיגריה עם איזו קליפר שמצא על הכביש

וחשבתי לעצמי שאפילו האש לא עומדת בפניו

והסיגריה נאחזת בין שפתיו ושפתיו לא שלי 

ואני לא שלו

והסיגריה

של שנינו.

 

העברנו את הסיגריה מהאחד לשניה תוך כדי שבכיתי לו וסיפרתי לו זוועות שלא העזתי להוציא מפי לפני כן

והוא שאל אם הוא יכול לראות את הכוויות

ואמר שהוא מצטער 

ושאף אותי דרך הסיגריה

הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי דרכו

ומכנויות עברו ושבו וכל הזמן חשבתי

זה הוא

והוא שמע מחשובתיי ושאל "מי זה הוא?"

ולא עניתי

רק ביקשתי עוד קצת

ממנו.

 

את הסיגריה כיביתי על פרק כף היד והוא שאל

למה

בטון כאוב

ועניתי

שלא לכל שאלה ישנה תשובה.

 

 

 

ואז אח של גיל נפטר

הם אמרו שמדום לב

אני חושבת שזה גורל

אז ישבתי עם גיל אחרי ההלוויה והצעתי לה סיגריה

והיא ענתה, אני לא מעשנת יותר, אבל אקח אחת בכל זאת

היא לא אמרה דבר, גם אני לא

רק ישבנו אחת עם השניה

היא בכתה ואני אספתי אותה אליי

שאלתי אותה אם היא רוצה לכבות עליי את הסיגריה שלה

היא ענתה שלא

וכיבתה על עצמה