היא סיפרה לי שחבר שלה אנס אותה
אני סיפרתי לה שנאנסתי במסיבה
ובכינו.
אחת לשניה
אחת על השניה
אחת עם השניה.
הזמנו פיצה לבית הספר
וישבנו על הדשא הרטוב
תחת קרני השמש היבשות
והיה עצוב.
גלגלנו את מעט הירוק שנשאר
ועישנו
שאכטה שאכטה.
נשפנו. נשרפנו. נשפכנו.
ולמרות שאסור לעשן בין כותלי בית הספר
עישנו בכל זאת.
אולי כדי לקבל השעיה ולטוס מהקיבוע הזה
ליפן
או פולין
או גרמניה
או נפאל
או תאילנד.
אבל בעיקר
רצינו
לשכוח.
איזה כשרון
המילים שלך מטביעות
אהבתיאהבתי
תודה רבה. נעים לשמוע.
אהבתיאהבתי
הלוואי שלי היה למי לספר מה שקרה לי.את אמיצה.
אהבתיאהבתי
היא סיפרה קודם אז כבר זרמתי.
יודעת שזה לא משהו אבל טם את רוצה חדבר על זה אני מוכנה להיות אוזן קשבת.
אהבתיאהבתי
ממש טוב
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
עמוקה, חדה, מדויקת. הכותבת הטובה ביותר בישרא
אהבתיאהבתי
שטויות, הגזמת.
אהבתיאהבתי
נפלאה.
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
חדה כמו סכינים
כואב
אהבתיאהבתי
ככה זה.
אהבתיאהבתי
ככה זה מה?
אהבתיאהבתי
כואב.
אהבתיאהבתי
את נורק קשה לפיצוח
אהבתיאהבתי
*נורא
אהבתיאהבתי
אומרים לי את זה הרבה.
אהבתיאהבתי
המון אהבה.
אהבתיאהבתי
חיבוק קבוצתי – את, אני והבעיות שלנו.
אהבתיאהבתי
התגובות שלך בבלוגים כל כך מטרידות .. S:
אהבתיאהבתי
לא מעניין אותי באמת.
אהבתיאהבתי
אני לא אדם של חיבוקים, תודה.
אהבתיאהבתי
את כותבת נהדר
אהבתיאהבתי
תודה רבה.
אהבתיאהבתי
3>
אהבתיאהבתי
💩
אהבתיאהבתי
חבל עלייך. אולי תשקלי טיפול?
אהבתיאהבתי
^או אשפוז^
אהבתיאהבתי
הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי לפני כמעט חודש. אני עדיין על כדורים אבל אין שינוי.
חוץ מזה, ניסו לאשפז אותי לפני חודש אני חושבת. לא הסכמתי.
אהבתיאהבתי
עכברונת, את חייבת טיפול אחרי הטראומה שעברת. אם לא עם הפסיכולוגית ההיא אז עם מישהו/מישהי אחר/ת. זה בלתי אפשרי לחוות סבל יום יומי שכזה לבד.
סיפרת על זה לאדם מבוגר/אבאמא/מחנכ/ת/יועצת? מישהו שיכול לעזור לך נפשית? ניסית להגיש תלונה במשטרה?
אהבתיאהבתי
היי. התגעגעתי לתגובות שלך.
גם הפסיכולוגית לא ידעה את כל הסיפור. מעולם לא סיפרתי לה את כולו כי ידעתי שהיא תספר להורים. אז סילפתי את האמת מעט, אמרתי שכמעט נאנסתי ושהכל בסדר. מאז הפעם היחידו הזו שדיברתי איתה על זה, לא היא ולא אני העלנו את הנושא הזה שוב. אני חושבת שמבחינתה זה לא היה כזה חשוב ואני לא יכולתי לדבר על זה. גם הפסיכיאטר שלי שאל אם נאנסתי וסיפרתי לו את אותו הסיפור שסיפרתי לפסיכולוגית. אני לא אצל הפסיכולוגית הזו כבר כמה שבועות כי היא דפקה לי קטע מלוכלך אבל אולי הפסיכיאטר יוכל לעזור איכשהו.
לא סיפרתי לאף אחד. לא להורים, לא למורה, לא ליועצת. גם לא פניתי למשטרה כי הפחד רודף אותי. אף אחד מהחברים שלי לא יודע פרט לל’ ובחור אחר ואלה שקוראים כאן.
אהבתיאהבתי
חיבוק שמח גם כשרע.
תודה לך.
אהבתיאהבתי
מה, מה המצב ככה?
אהבתיאהבתי
הכל דבש מה קןרה
אהבתיאהבתי
בלוג עצוב.
קשה לקרוא דברים כאלו.
הכאב בתוכך כל כך קשה,
שאת חייבת כאב חיצוני שירגיע אותך.
ואז את חותכת.
שום כדור לא יציל אותך מזה.
רק יקהה וידחיק.
את חייבת למצוא מישהו.
שאת נותנת בו אמון.
מקווה שאחד ההורים כזה.
לספר לו.
ושילווה אותך למשטרה.
ויעזור לך להתגבר על הפחד.
את לא אשמה.
רק קורבן מסכן.
אהבתיאהבתי
הכי כיף לשכוח. הטעם של זה נשאר בפה.
אהבתיאהבתי