ל'

היא סיפרה לי שחבר שלה אנס אותה

אני סיפרתי לה שנאנסתי במסיבה

ובכינו.

אחת לשניה

אחת על השניה

אחת עם השניה.

הזמנו פיצה לבית הספר

וישבנו על הדשא הרטוב

תחת קרני השמש היבשות

והיה עצוב.

גלגלנו את מעט הירוק שנשאר

ועישנו

שאכטה שאכטה.

נשפנו. נשרפנו. נשפכנו.

ולמרות שאסור לעשן בין כותלי בית הספר

עישנו בכל זאת.

אולי כדי לקבל השעיה ולטוס מהקיבוע הזה

ליפן

או פולין

או גרמניה

או נפאל

או תאילנד.

אבל בעיקר

רצינו

לשכוח.

37 מחשבות על “ל'

    • היא סיפרה קודם אז כבר זרמתי. 
      יודעת שזה לא משהו אבל טם את רוצה חדבר על זה אני מוכנה להיות אוזן קשבת. 

      אהבתי

  1. עכברונת, את חייבת טיפול אחרי הטראומה שעברת. אם לא עם הפסיכולוגית ההיא אז עם מישהו/מישהי אחר/ת. זה בלתי אפשרי לחוות סבל יום יומי שכזה לבד.

    סיפרת על זה לאדם מבוגר/אבאמא/מחנכ/ת/יועצת? מישהו שיכול לעזור לך נפשית? ניסית להגיש תלונה במשטרה?

    אהבתי

    • היי. התגעגעתי לתגובות שלך.

      גם הפסיכולוגית לא ידעה את כל הסיפור. מעולם לא סיפרתי לה את כולו כי ידעתי שהיא תספר להורים. אז סילפתי את האמת מעט, אמרתי שכמעט נאנסתי ושהכל בסדר. מאז הפעם היחידו הזו שדיברתי איתה על זה, לא היא ולא אני העלנו את הנושא הזה שוב. אני חושבת שמבחינתה זה לא היה כזה חשוב ואני לא יכולתי לדבר על זה. גם הפסיכיאטר שלי שאל אם נאנסתי וסיפרתי לו את אותו הסיפור שסיפרתי לפסיכולוגית. אני לא אצל הפסיכולוגית הזו כבר כמה שבועות כי היא דפקה לי קטע מלוכלך אבל אולי הפסיכיאטר יוכל לעזור איכשהו. 

      לא סיפרתי לאף אחד. לא להורים, לא למורה, לא ליועצת. גם לא פניתי למשטרה כי הפחד רודף אותי. אף אחד מהחברים שלי לא יודע פרט לל’ ובחור אחר ואלה שקוראים כאן.

      אהבתי

  2. בלוג עצוב. 
    קשה לקרוא דברים כאלו. 
    הכאב בתוכך כל כך קשה,
    שאת חייבת כאב חיצוני שירגיע אותך. 
    ואז את חותכת. 
    שום כדור לא יציל אותך מזה. 
    רק יקהה וידחיק. 
    את חייבת למצוא מישהו. 
    שאת נותנת בו אמון. 
    מקווה שאחד ההורים כזה. 
    לספר לו. 
    ושילווה אותך למשטרה. 
    ויעזור לך להתגבר על הפחד. 
    את לא אשמה. 
    רק קורבן מסכן. 

    אהבתי

כתיבת תגובה