i have to return some videotapes

עצוב לי שזה לא ככה יותר. 

–

–

–

souvlaki space station

I stare into a thin, web-like crack above the urinal's handle and think to myself that if I were to disappear into that crack, say somehow miniaturize and slip into it, the odds are good that no one would notice I was gone. No… one… would… care. In fact some, if they noticed my absence, might feel an odd, indefinable sense of relief. This is true: the world is better off with some people gone. Our lives are not all interconnected. That theory is crock. Some people truly do not need to be here

 

כל היום חשבתי על הדרך הכי כואבת להרוג את עצמי בה

באלי לנסר לעצמי יד ולתת למנדי

 

 

04:54

הוא ירה בי ואנח עדיין בחיים חחח זין פאקינג זין נמאס לי

 

16.2 14:57

הסיוטים שלי רודפים אותי גם ביום. לא ישנתי שבוע ואני לא בטוחה עוד כמה זמן אוכל להחזיק. זה כעס ועצבות ושנאה בעיקר.

 

         

כל הפוסט על צד שמאל זה שינוי מרענן

 

 

נזכרתי שהיא לקחה מספריים ושאלתי אותה אם יש לה אומץ לגזור לי את האצבע והיא אחזה לי את היד חזק והחלה לשפשף את הסכין על האמה עד שהסכין הגיעה עד העצם. אחר כך היא שלפה אותה החוצה והסתכלתי על כל הדם שנזל לרצפה וזה היה מרגיע. עם אותה הסכין היא חפרה בזרוע שלי והגיעה עד לעצבים וזה הרגיש כמו מכות חשמל. וכל הדם, כל הדם הזה. הדם בסיוטים שלי אדום כמו אודם. זה יפה וזה טריגר ואני רוצה לחתוך.