"וזה מה שקורה, נועה, כשמתחתנים עם תימניה. כל שבת הופכת להיות שבת של ג'חנון, גם כשהסברת לה מאה אלף פעמים שאתה מתחיל דיאטה."
חגי לוגם מהוויסקי שלו וצוחק צחוק של שיכורים ונעה, אשתו, בלי הו', מרחיקה ממנו את בקבוק הג'וני ווקר שאבא ואמא הביאו. חגי מניח את הכוס על שולחן העץ ומסתכל על החצר. "ומה העשירים עשו בשבילנו? את הג'וני ווקר?" הוא מגחך. תמיד כיף להיות בחברתו של חגי כשהוא שותה. דבר אחד אתה מבין, מגוחך ממנו אין, ומרשה לעצמך להוריד עוד דרינק. אנקדוטה: פעם ישבתי אצלו בסלון. שיחקתי בקונסולה שלו באיזה משחק וידאו של שנות האלפיים המוקדמות. דלת השירותים חרקה ושאלתי, "חגי, מה יש בשירותים שלך?" והוא ענה, בנונשלנטיות כזו של א"א, "הזונה שלי מאתמול שם. אסור לה לצאת." ואז הוא הסתובב ומזג לעצמו משקה אלכוהולי לכוס זכוכית מעוטרת ולגם את המשקה כולו בלגימה אחת.
ועכשיו, כשישבתי בין שלושה שיכורים ונעה אחת בלי ו', תהיתי לעצמי מה הייתה אומרת לו הייתה שומעת את חגי הרווק זורק משפט כזה לאוויר. בטח נוזפת בו שג'חנון בשבת כבר לא יהיה, והוא, במסווה של כאילו אחד שעומד להתחיל דיאטה יאמר שאין בעיה, ויזחל אליה על ארבע בשעת ערב מאוחרת מהסלון הגדול לחדר השינה הגדול עוד יותר ויתחנן למחילה.
"נועה, תעשי לי טובה, אל תתחתני עם אוקראיני כמו אבא שלך. כל מה שהם יודעים לעשות זה לשתות. את, תתרחקי מזה כמו מאש, מהחרא המחורבן הזה."
הוא פונה אליי בעיניים אדומות של נרקומן גמור. רציתי לומר לו שהוא היה צריך לראות אותי בחתונה שלו, אבל שמרתי את העקיצה לעצמי. "רוסי." אבא חולה הלב מתקן את חגי השיכור והר' המתגלגלת שלו נפלטת לאוויר שאני נושמת. ואמא לוחשת לאבא, נו בוריס, סיגריות, אלכוהול… זה לא טוב ללב שלך. תן לי לשתות בשבילך. אז אבא, בתנועה חדה כזו מרים את הג'וני ווקר מהמפה המנוקדת ומוזג לאמא, כי ליידיס פירסט, ואז לו, אל תוך כוסות הוויסקי האטומות את המשקה סותם העורקים, מסתכל עליי ומסמן לי עם עיניים ירוקות שאומרות לא חד וחלק, ושואל בלי להוציא הגה, 'רוצה גם?'
"לא."
psychosphere 