זה סתם


מה שנקרא פריקה אמתית (שאף אחד לא יקרא אז הנה תמונה מיום שישי שרק נעשית יותר מכוערת בכל פעם שאני מסתכלת עליה אבל זה לא סוד שאני נראית כמו חרא.)

אמרו לי שאני נראית כמו כלבה רעה. אמרו לי גם שאני נראית כמו מעשנת או כמו אחת שמציתה דברים לכיף שלה, אבל בחיים לא הכנסתי סיגריה לפה שלי וכל מה שאני שורפת אלו קשרים שאני לא מעוניינת בהם יותר. קיבלתי מחזור ובכלל לא שמתי לב שעבר חודש. אני לא מקבלת בראשון לחודש כמו שהייתי מקבלת פעם אבל לפחות הוא סדיר ומגיע באותו התאריך כל חודש. אני מתגעגעת לדיבורים על מחזור ועל בנים ועל בגדים ועל חרא שטחי אבל אין לי חברות ואין לי עם מי לדבר על זה ואני משתגעת ומתגעגעת נורא וזה קצת אוכל אותי מבפנים. אני מתגעגעת למסיבות פיג'מות שלנו ולשוקו חם מול סרט בתוך השמיכה ואני מתגעגעת אליך מאוד מאוד מאוד. את היית כל מה שידעתי ועכשיו נשארתי בלי כלום. התקרבתי מאוד לאבא מאז שהתחלתי ללכת לפסיכולוגית. מצד שני התרחקתי מאמא ואנחנו רבות הרבה, אבל אלו פצעים שלעולם לא יגלידו. היא אוהבת לפתוח ולהתעסק בדברים שרציתי להשאיר נעולים בעבר אבל זו אמא וזה מה יש. יש לי כל כך הרבה דברים לספר אבל אין למי. זה כואב לשתוק וזה כואב לשמור בבטן. אני רוצה לירוק את כל התכולה שלי החוצה ממני אבל אני לא מצליחה. ארבע פעמים השנה בחורים אמרו לי שהם אוהבים אותי ונעלמו יום אחרי. כנראה שאני אפס כמו שתמיד ידעתי. אין פה באמת זין בתחת כי אני בחיים לא אעשה אנאלי. סיפרתי לאבא על מה שקרה לי בתל אביב ביום שישי והוא אמר שהוא גאה בי ושהוא מופתע מהחוצפה והאומץ שלי בכל פעם מחדש. הוא התנצל ואמר שהיה צריך להיות שם בשבילי כדי להגן עליי. עניתי לו שהכל טוב ושאני יודעת להסתדר לבד. אחר כך התיישבתי על השייש ואכלתי מלא תפוזים והוא נשען לידי ואמר שהוא שמח שאני הבת שלו ושהוא גאה בי מאוד על מי שאני. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאקלף לו תפוז והוא הזעיף פנים ושאל למה אני משנה נושא. עניתי לו שהוא לא יכול להיות גאה במי שאני כשכל מה שאני זה המיץ של הזבל. "אתה רוצה תפוז או שאני אוכל אותו?" -"תאכלי אותו את ותוציאי את מנדי." מנדי נרדמה על הספה בסלון ומחר אבא יקום כועס אבל קר בחוץ אז זה בסדר. זה הכל כלום וזה רצף של שטויות. אני כועסת כל הזמן ואני מנסה לשמוע מוזיקה כדי להנעים את הזמן אבל כל המוזיקה נגמרת לי ואני רק רוצה לשמוע קולות אמתיים אבל כל הקולות שאני שומעת נמצאים בראש והם צועקים וזה לא נעים. עצוב לי על מה שעשית אבל אולי זה מגיע לי. חם לי בטירוף ואני מתה לתקוע סנדוויץ' חביתה ואת צ'יינינג טאטום. המחזור שלי צוחק עליי. היום היה התקף שניה לפני שנכנסתי לרכב של אבא כדי שיקח אותי לפסיכולוגית ושרטתי לעצמי את הפנים אבל זה לא נראה נורא כל כך. ברדיו התנגן שיר של קולדפליי וזו כבר פעם רביעית שברדיו יש קולדפליי כשאני נוסעת לפסיכוש. גם שם צוחקים עליי. ג'ו קוקר נפטר, איזה בן זונה של אלוהים. אני לבד ואני עצובה ולא אכלתי מיום שישי. עונש עונש עונש אונס עונש. אני באמת עצובה. נראה כאילו המצב רק התדרדר מאז שהפסקתי לחתוך. זה לא רבע ממה שיש לי לספר אבל אני מאבדת ריכוז מהר יותר מהרגיל מאז שהפסקתי לקחת ריטלין. אני מקווה שאתם שמחים לא משנה איפה אתם.