מיגרנה

15/12

עברנו ליד גן השעשועים ומכונית כלשהי חנתה מעבר לגדר שהקיפה את המקום. בתוך המכונית ישב ארנב אפור שהיה ממש עצום יחסית לארנב, ולידו ישבה בלונדינית קטנה ומצומקת. הוא לעס לה את השיער וירד לה דם מהפנים. שמעתי אותה צועקת את שמי, אבל לא הצלחתי להבין איך אנחנו מכירת ולמה דווקא אני מתוך כל הילדים באוטובוס. היא התחננה שאעזור לה, אבל המשכתי להשקיף עליהם מהחלון. בהיתי בארנב אוכל את הילדה עד שהמכונית נעלמה משדה הראיה שלי. בסוף ירדתי ארבע תחנות אחרי התחנה שלי כי ניקרתי כל הדרך והעיניים דמעו ובכלל לא קלטתי איפה אני נמצאת. לקח לי זמן להבין שמה שראיתי לא היה אמיתי. קשה לי לנשום וכואב לי העור. אני מרגישה מובסת, כאילו הוציאו לי את כל הרוח מהמפרשים. אני קטנה ומושפלת וחסרת חשיבות. לקחתי שלושה דקסמול. לא ישנתי כבר המון זמן אבל לפחות אני לא חולמת יותר. אני קורסת ואני מרגישה את זה.  

 

16/12

בלילה של ה15 שהפך ל16 נרדמתי בערך לשעתיים וישנתי משתיים בלילה ועד ארבע בבוקר. התעוררתי בדמעות מאחד הסיוטים. אני שונאת לקום מהדמעות. חלמתי על ניר ועליך. היית השותף שלי בדירה שנראתה מאוד כמו הבית שלי אם הוא היה ממוקם באירופה. חלמתי שיש לי סרטן ושזה יומי האחרון אז אני הולכת להיפרד מניר. כשסיפרתי לו שזה הסוף הוא תפס אותי בחולצה והתחיל לבכות. בחיים לא ראיתי אותו ככה וזה העציב אותי נורא. אחרי שהוא סיים לבכות עליי חזרתי הביתה וראיתי אותך תלוי מהתקרה. כתבת שאתה לא מוכן לראות אותי מתה אז הרגת את עצמך קודם. התעוררתי והתחלתי לבכות ואחר כך לא הצלחתי להירדם שוב. 

 

ראיתי את אחותך הקטנה היום. ירדתי מהאוטובוס הביתה ונשארתי לעמוד בצומת כי לא הצלחתי להחליט איזו להקה לשמוע, ואז זה קרה. אני יכולה לזהות את הפג'ו הכסופה של אמא שלך מקילומטרים. הרכב התקרב מתחילת הרחוב לכיווני וקפאתי במקום. פחדתי שאולי אראה את הפנים שלך אחרי שנתיים. רציתי לזוז אבל הגוף שלי לא נתן לי. הלב פעם חזק עד שהחזה החל לכאוב. הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי איך תיראי ואם תיראי ואם השתנית לחלוטין בשנתיים הללו או שדבקת במי שאת באמת או מה יקרה אם נסתכל אחת על השניה, אפילו רק לרגע. תהיתי אם גם את ראית אותי משם, מקצה הרחוב, ונבהלת מהמחשבה שאולי נסתכל אחת לשניה בעיניים בפעם האחרונה. הרגליים רעדו, אבל לא רעד נעים כזה של שניה לפני שאני עולה לבמה. הרכב התקרב אליי ואני נשארתי בדיוק באותה הנקודה, ואז גם זה קרה. לא חלפת על פניי, אבל אחותך כן. אמא שלך דיברה בטלפון תוך כדי נסיעה כהרגלה והשיער שלה לא היה בלונג'ינג'י יותר. מה שלומה? מסרי לה שהיא נראית בדיוק אותו הדבר. מאי הקטנה ישבה מאחורה. היא נראתה ענקית פתאום, אבל אני מניחה שככה זה כשלא מתראים שנתיים. זכרתי אותה בגן ועכשיו היא בכיתה ב'. שיערה היה אסוף לשתי קוקיות והיא ישבה ליד החלון. איזו ילדה יפה היא. היא קלטה אותי כמו שאני קלטתי אותה. אני לא יודעת אם היא זיהתה אותי לגמריי כי הרכבתי את משקפי השמש שלי, אבל העיניים שלה כן דקרו אותי עד שהרכב פנה שמאלה בצומת. זה היה מפגש מאוז מוזר, אבל רווח לי שזו הייתה היא ולא את. מעניין אם היא שואלת עליי לפעמים. מעניין אם היא הבינה אחרי שלא באתי חמישה חודשים. תהיי טובה אליה. 

 

 

שתיים בלילה. שקית עם קרח על היד עד שכאב אחד יתחלף בכאב אחר. כואב לי. אני לא רוצה לעצום עיניים. 

 

ליאור התקשרה אליי בשלוש בלילה. זה קרה שניה לפני שנרדמתי, אבל בכל זאת עניתי לה כי אף אחד לא מתקשר סתם בשלוש בלילה. היא ענתה בוכה וסיפרה שהיא רבה עם חבר שלה ושהוא קילל אותה ואמר דברים שאי אפשר לקחת חזרה. ניסיתי להרגיע אותה עד כמה שיכולתי, אבל היא הייתה בטוחה שזה נגמר ביניהם. אמרתי לה שאולי זה מה שצריך לקרות ושלא מגיע לאפס הקטן והנפוח הזה דבר יפה כמוה אם הוא לא יודע איך להעריך את האוצר שיש לו בידיים. שמעתי אותה מחייכת. היא ניתקה והשעה כבר הייתה קצת אחרי ארבע. פעם אחת ישבנו שלושתינו על פיצה. היא נראתה נורא מאוהבת והוא בעיקר בהה באוויר. הפחד היחיד שלי הוא שזה יגיע לעימות פיזי, אבל אני מניחה שנחצה את הגשר כשנגיע אליו.